קבלת החלטות הינו תהליך אינטלקטואלי המסתיים בתוצאה של בחירת פעולה מתוך מספר פעולות אפשריות (Kaya, 2014). כל תהליך של קבלת החלטות מייצר בחירה סופית שעשויה בתורה לכוון לפעולה או לאי פעולה. באופן כללי, תהליך קבלת החלטות הוא תהליך של זיהוי ובחירת אלטרנטיבות, המבוסס על הערכים וההעדפות של מקבל ההחלטה (שם, שם).
נושא קבלת החלטות, על רבדיו השונים, נלמד על ידי חוקרים מדיסציפלינות שונות וקיבל תשומת לב רבה מתחומים מגוונים כגון מתמטיקה, כלכלה, סוציולוגיה, חינוך, מדעי הפוליטיקה, גיאוגרפיה, הנדסה, שיווק, מדעי הניהול, ופסיכולוגיה (Tenenbaum & Bar-eli, 1993, Tenenbaum & Gershgoren, 2013). בתוך כך, התפתחו שלושה כיווני חקירה בנושא קבלת החלטות: הכיוון הראשון התייחס אל גישות של תורת המשחקים וההחלטה, אשר להן קשר קרוב לכלכלה ולמתמטיקה יישומית. השני התייחס אל גישות פסיכולוגיות המתמקדות במוטיבציה של היחיד ובתהליכי למידה, והשלישי התייחס אל גישות של פסיכולוגיה-חברתית וסוציולוגיה אשר מנסות להסביר התנהגות של קבלת החלטות בסיטואציות חברתיות (Tenenbaum & Bar-eli, 1993).
בדיון בנושא קבלת החלטות, טננבאום וגרשגורן, (Tenenbaum & Gershgoren, 2013) התייחסו לתחום מדעי ההתנהגות והחברה והציגו מספר גישות ומודלים. גישה אחת, הינה הגישה בעלת האוריינטציה הקוגניטיבית, אשר לוקחת בחשבון מספר משתנים על מנת לחקור כיצד אנשים מקבלים החלטות. המשתנה העיקרי הוא היכולת הקוגניטיבית. על פי גישה זו, בתוך סביבה נתונה, ועל ידי חשיפה חוזרת לסיטואציה מסוימת, האדם לומד את מאפייני הסיטואציה, ולומד להתגבר על מוגבלותו של הזיכרון לטווח קצר במטרה לקבל החלטות איכותיות.
