אחד מעמודי התווך של התנועה הפמיניסטית הוא הטענה שרוב עמי העולם חיים היום וחיו בעבר בחברות פטריארכליות, קרי, חברות בהן הגברים נהנים ממעמד חברתי וכלכלי מועדף, כאשר הנשים נמצאות במעמד נחות, אשר ביטוייו אין ספור: חוסר הזדמנויות תעסוקתיות, פערי שכר מגדריים, ייצוג לא הולם בעמדות כוח פוליטיות וחברתיות, סקסיזם, הטרדות ואלימות מינית (דהאן, 2014). גם בשנת 2018 נשים עדיין מאיישות משרות בעלות סטטוס ויוקרה חברתית נמוכים יותר, אינן זוכות לייצוג הולם בתפקידי מפתח, וכתוצאה מקבלות שכר נמוך יותר מזה של גברים ואינן נהנות מכוח חברתי, כלכלי ופוליטי שווה. הדבר בא לידי ביטוי בכל תחומי התעסוקה, וככל שעולה רמת השכלתן וגובה שכרן של הנשים, כך עולים ומתרחבים פערי השכר בינן לבין גברים בתפקידים דומים.
אחד הגורמים בעלי ההשפעה הרבה ביותר על גובה השכר של נשים, גם בטווח הקצר וגם הארוך, היא נוכחות הילדים במשפחה. עם הבאת הילד הראשון, נשים עובדות פחות שעות, לוקחות יותר ימי חופש וימי מחלה, או מצמצמות את היקף המשרה, וכתוצאה מרוויחות פחות מגברים (Bertrand, Goldin and Katz, 2010). עם הפיכתן לאימהות, בעת בחירת מקצוע ומציאת עבודה, נשים נוטות לקחת בחשבון משתנים נוספים, לא רלוונטיים מבחינת המעסיקים ושוק העבודה, כגון הקרבה לבית וזמן הנסיעה לעבודה, מכיוון שזמני הגעה ארוכים עלולים להפריע לתפקוד סדיר של משק הבית. גברים, לעומת זאת, אינם נוטים להביא משתנים אלה בחשבון, מה שבאופן טבעי מרחיב את טווח המשרות האפשריות עבורם וגם הופך אותם למועמדים יותר אטרקטיביים בעיניי מעסיקים.
מבוא
רקע
פרק א׳: משנתה של סוזן אוקין
פרק ב׳: ביקורתה של אוקין על גישות צדק אחרות
פרק ג׳: מקרי מבחן: אלימות נגד נשים כפועל יוצא של פטריארכליות
סיכום
ביבליוגרפיה
