מאמר זה יבחן את המשמעות החברתית שהייתה גלומה בפעילות הספורט של מהגרים בארצות מוצאם ובתמורות שחלו במשמעות זו לאחר שהגיעו לארץ היעד. התמקדות במשמעויות אלה – כפי שתעשה במאמר זה – עשויה להאיר באור חדש את מניעיו ואת דרכיו של המהגר לשמר את הריטואל הספורטיבי גם לאחר שסביבתו התרבותית השתנתה לחלוטין. ד"ר היינריך קוהן ((Heinrich Kuhn 1893-1963 מגרמניה, הדמות המרכזית שבה ידון המאמר, ישמש דוגמה לדרך התמודדות מקורית של פעיל ספורט עם מציאות חדשה, שכפה עליו תהליך ההגירה. קוהן, פסיכולוג בהכשרתו, נחשף לראשונה לציבור בקונגרס הציוני ה-12, שהתכנס באוגוסט 1921 בקרלסבאד, צ'כוסלובקיה. במהלך הקונגרס, שהתקיים לראשונה מאז מלחמת העולם הראשונה, התכנסו ראשי אגודות הספורט היהודיות והחליטו להקים את הסתדרות מכבי עולמי .(Maccabi World Union) ד"ר היינריך קוהן נבחר לנשיאה הראשון, אך כיהן זמן קצר בלבד בתפקיד זה.[1] בשנות העשרים עסק בפעילות פוליטית מטעם התנועה הרוויזיוניסטית ובהקמת קבוצות מגן בברלין מפני התנכלויות אנטישמיות.
בשנת 1936 היגר קוהן לפלשתינה בגל הגירה גדול ממרכז אירופה וממזרחה. בין המהגרים היו מורים לחינוך גופני, ספורטאים ומאמנים רבים. תרומת יוצאי מרכז אירופה להתפתחות הספורט בפלשתינה באה לידי ביטוי בעיקר לאחר המכבייה השנייה, שהתקיימה בשנת 1935.[2]
