תוכן עניינים
מבוא.
1. לאומיות ספורט – רקע תיאורטי על הקשר בין שני המשתנים..
2. הערך הסמלי של משחקים בינלאומיים..
3. מסרים לאומיים חיצוניים ופנימיים במשחקים האולימפיים בסין 2008.
4. מסרים לאומיים חיצוניים ופנימיים במשחקים האולימפיים בברזיל 2016.
סיכום ומסקנות.
רשימה ביבליוגרפית.
מבוא
מדינות מנצלות אירועי ספורט המוניים או הצלחות חשובות בתחרויות ספורט בכדי להאדיר את המוניטין של המדינה בזירה הבינלאומית, לצד זה תחרויות הספורט מאפשרות להשפיע על האחדות הלאומית, המורל, על הזהות הלאומית, ותחושת הקולקטיביות, או לחלופין הספורט מאפשר לשמר פילוגים בתוך החברה כאשר קבוצות ספורט נועדו להציג את מאפיינים אתניים ומעמדיים בבואם להתמודד מול קבוצות אחרות. אולם לצד ההשפעות הפנימיות, הספורט מאפשר להעביר גם מסרים בינלאומיים, כאשר הישגים אישיים או קבוצתיים בספורט הופכים לסמלים לאומיים. ספורטאים מוצלחים הופכים לסמלים לאומיים, ונבחרות מוצלחות הופכות לגאווה לאומית. נבחרות ושחקנים אלה מייצגים את המדינה בתחרויות בינלאומיות והצלחתם יוצרת דימוי חיובי כלפי המדינה. כוחם של אירועי הספורט מאפשר להפיץ מסרים לאומיים, אידיאולוגיים, כלכליים ופוליטיים, הן בתוך המדינה והן מחוצה לה (גלילי, בן-פורת, ולידור, 2009, עמ' 152-153).
מאז תחילת המשחקים האולימפיים המודרניים בשנת 1896 באתונה, הרוב המכריע של המשחקים התנהלו במדינות המערב – אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה. עוצמתו הכלכלית והתרבותית של המערב היא זאת שהצליחה לשמר ולשכלל את המשחקים האולימפיים שכן רק בכוחן של המדינות המערביות היו את האמצעים הכלכליים והאנושיים להפיק ולנהל אירוע ספורט גלובלי כמו המשחקים האולימפיים. במצב זה המערב העביר מסרים בוררים כי הוא זה ששולט בספורט – קל וחומר בדירוג המדליות העולמי, והספורט עזר להציג את הדימוי של כוח, עוצמה ופיתוח מערבי. רק בשנת 1964 הוצאו המשחקים העולמיים ממדינות המערב, והמשחקים נערכו לראשונה במדינה שאיננה מערבית – יפן (אם כי חשוב לציין כי המשחקים באולימפיים ביפן נקבעו לשנת 1940 אך המשחקים בוטלו מפאת אירועי מלחמת העולם השנייה). מאז אותן משחקים, מדינות נוספות כמו קוריאה (1988) וסין בשנת 2008 אירחו את האולימפיאדות. משחקים אלה סימלו במידה רבה את התפתחותו של המזרח הרחוק והעוצמה הכלכלית שהוא סימל (קובנר, 2013, ע' 52).
