מאז תחילת המאה העשרים הממשלות השונות מקשיות משאבים גדולים באופן הולך וגובר לפעילות פיזיות מאורגנות במקומות שונים בעולם( גלילי,2008 עמ', 283). החוקר קינג הגדיר את הספורט באופן כללי בתור אסטרטגיה ממשלתית שנועדה להגדיל פעילות גופנית בקרב האוכלוסייה הכללית(King, 2013, p 215). לצד התפתחות זו של המדיניות הממשלתית צמחו ענפי הספורט והפכו להיות ענף מסחרי בעל הכנסות ורבות ואחוזי צפייה גבוהים ביותר. אם בעבר מרבית הצופים היו רואים את המשחקים באצטדיונים, כיום הם המיעוט ומירב החשיפה התקשורתית של הספורט מגיעה דרך אמצעים אלקטרונים שונים. עובדה זו הפכה את הספורט להיות נגיש והמוני הרבה יותר מן העבר, ועסק כלכלי לכל דבר. חשיבות הספורט לחברה הינה כפולה. ראשית, היא יכולה לשמש כדבק חברתי אשר מאחד קבוצות שונות בעם לכדי קבוצה אחת(King, 2013, p 215). שנית, היא עוזרת להגביר את המודעות בחשיבות על השמירה בפעילות גופנית. אדם אשר יהיה מודע להשפעות החיובית של הפעילות הספורטיבית דרך ההכרות שלו עם הספורט יעזור לעצמו ולסביבה שלו לשמור על הבריאות(גלילי,2008 עמ', 286). משום כך מדינות רבות עוסקות בהפעלה של תכניות שונות אשר נועדו להגביר את הפעילות הספורטיבית של אזרחי המדינה.
בבריטניה התפתחו שני גישות לראיית הספורט בחברה. האחת, היא גישת הרווחה אשר רואה בספורט כלי חברתי אשר נועד לשרת האזרח מתוך מקום של חובה. כלומר, על המדינה להנגיש את הספורט לחלקים גדולים יותר בחברה עד כמה שאפשר(גלילי,2008 עמ', 298). הגישה השנייה היא הגישה העסקית אשר רואה בספורט עסק כלכלי לכל דבר והשיקולים אשר מנחים אותה הם שיקולים של כדאיות כלכלית(King, 2013, p 217).
