במאמר זה נדון בנושא הסחר בנשים וניצולן לזנות. העבודה דנה בשאלת העיסוק בזנות כסחר חליפין מרצון, בהסכמת שני מבוגרים, או כיחסי כפיה, אילוץ וניצול של אוכלוסיות מוחלשותה. העבודה מתייחסת לנשים זרות המובאות לישראל לשם כך, כמו גם לנשים ישראליות, המציגות תמונת מצב עגומה בעיסוק זה. אלו מעמידים את השאלה האם תעשיית המין היא תעסוקה רגילה או שמא מדובר בניצול ובכפייה של אוכלוסיות מוחלשות, בהן נשים בידי אחרים ולהנאתם?
סחר בבני אדם בעולם נמצא במגמת עליה מתמדת, כאשר קרבנותיו העיקריים הם אוכלוסיות מוחלשות: מיעוטים, ענים, ילדים ונשים (לבנקרון ודהאן, 2003). הנפוץ ביותר הוא סחר בנשים לשם שידולן לזנות ולמתן שירותי מין. זוהי תופעה כלכלית גלובלית, שהיקפה מיליארדי דולרים בשנה, ובמסגרתה מיליוני נשים וילדות מועברות ממדינה למדינה ונסחרות על ידי רשתות הפשע המאורגן לתעשיית המין (בר, 2005; פרקר ופלד, 2011).
סחר בנשים בישראל. בישראל, החל סחר בנשים למטרות זנות החל לשגשג משנות ה-90 של המאה הקודמת (לבנקרון, 2003) בהיקף נרחב של סחר ב-3000 נשים ויותר בשנה (בר, 2005). ניתן למנות מספר סיבות, הנעוצות בתהליכים גלובליים ולוקליים, אשר הביאו לשגשוג הסחר בנשים בישראל למטרות זנות, בהן התפרקות ברית המועצות לשעבר הובילה לכאוס כלכלי עצום ולהתמוטטותן של רשתות תמיכה חברתיות. כך מצאו השוק השחור ותעשיית שירותי המין דרכם לנשים מוחלשות במצוקה כלכלית, שעשו זאת מתוך רצון לשרוד. זאת ועוד, אדישות רשויות החוק והאכיפה וכן הציבור בישראל לתופעה הציבור עצמו עודדו את התופעה במתן לגיטימציה שקטה (פרקר ופלד, 2011; בר, 2005; לבנקרון ודהאן, 2003).
