סגנון הורות ובריונות ברשת

1. סגנון הורות 

 1.1 סגנונות הורות

הורים שונים נוטים לראות ולהגיב להתנהגות ילדיהם במגוון דרכים המבוססים בעיקר על הצרכים והשקפות העולם של ההורים. בדיון על סגנון הורות ישנם שני מדדים חשובים: תמיכה הורית- המבטאת את המידה בה הילד חווה חום, קבלה ותמיכה מההורים ושליטה הורית- המידה בה ההורים משתמשים בשליטה על מנת להגביל את התנהגות הילד (Baumrind, 1991). בהתבסס על שני מימדים אלו, בספרות המחקרית מקובל לסווג את סגנונות ההורות לארבע קבוצות שונות: הורות סמכותנית, סמכותית, מתירנית ובלתי מעורבת (Nijhof & Engels, 2007).

הורות מתירנית (Permissive)- ההורה רואה את עצמו כמשאב לסיפוק רצונות וצרכי הילד, לא מתפקד כסוכן פעיל האחראי על שינוי או עיצוב התנהגות המתמשכת והעתידית של הילד וכן, לא פועל בניסיונות לסייע לילד בויסות התנהגותו ואינו נוטה להענישו (Carter & Welch, 1981). הורה בעל סגנון הורות מתירני מקבל באופן מוחלט את הדחפים, התשוקות והמעשים של הילד. כמו כן, הוא יטה להתייעץ עם הילד לגבי החלטות, מדיניות וכללים. יתרה מכך, ההורה אף עשוי להימנע ממצבים בהם הוא צריך להפעיל שליטה ואינו יעודד את הילד לציית לסטנדרטים וכללים מקובלים. הוא ינסה לרתום את הילד במתן נימוקים, אך נדיר שיפעיל כוח גלוי לשם כך  (Baumrind, 1968a). כמו כן, סגנון הורות זה מאופיין גם בהורות מפנקת בעלת קפדנות נמוכה, השואפת להנחות את התנהגות הילד באמצעות הבעת חיבה וקידום תקשורת חיובית (Moreno–Ruiz, Martínez–Ferrer & García–Bacete, 2019).