שאלת המנהיגות בארגונים שונים ובהם בתי ספר, היא נושא למחקרים רבים בעשורים האחרונים. קיימות הגדרות רבות למנהיגות, כאשר רובן נוטות לראות בה תהליך של השפעה המכוון לעבר הפרט או הקבוצה. מנהיגות חינוכית מוגדרת כתהליך חברתי שבו חבר או מספר חברים בקבוצה או בארגון משפיעים על פרשנותם של אירועים חיצוניים ופנימיים, בחירה של מטרות ותפוקות רצויות, ארגון פעולות העבודה ומידת ההנעה של הפרט ואת יחסי הכוח בקבוצה. המנהיג בארגון מגשר בין היכולות והרצונות של העובדים לבין המטרות והדרישות של הארגון (אופלטקה, 2009: 58).
מנהיגות חינוכית היא גורם משמעותי אשר משפיע על האפקטיביות של בית הספר, הצלחתו והיכולת לשפר אותו. מנהיגות חינוכית מיטבית נוטה להיות מעצבת, פרו-אקטיבית, בעלת יכולת לפתור בעיות ערכיות, מתמקדת ביצירת שינוי וחדשנות ונוגעת בשליחות חינוכית. זהו כוח המניע אנשים לעשות דברים שבדרך כלל לא היו מבצעים, ובתוך בית הספר, המנהיגות מעצבת את המטרות ופועלת להגשמתן. מנהיגים כמרטין לותר קינג או דוד בן גוריון הצליחו להשפיע על אנשים ולהניע אותם לתמוך ברעיונותיהם ובחלומותיהם (אופלטקה, 2015: 234-235).
עד אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת ראתה הגישה השלטת בתחום המנהיגות החינוכית בניהול בית הספר מנהיגות הוראתית ארגונית. אך מאמצע שנות התשעים חל שינוי מוחלט בתפיסה של ההכשרה לתפקידי ניהול בחינוך והתגבשה תפיסה רחבה יותר של תפקיד הניהול, מעבר למערך של מיומנויות יסוד בלבד.
