דוד בן גוריון הוא אחד מהמנהיגים הבולטים בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל. הוא היה בעל יכולת מנהיגותית לפעול בהווה כנגזרת של פעולות עתידיות – משמע, פעולות שביצע בהווה היו בניית תשתית ובסיס יציב לפעולות ההמשכיות לקיומה של מדינת ישראל, או במילים אחרות – ידע ליצור חזון ומטרות וליישמן. יצירת חזון ובניית מטרות מהוות את הדרך המרכזית והראשונה למנהיגות.
עוד מימי נעוריו, ובמשך כל חייו, פעל בן גוריון למען העם היהודי מתוך מניע ערכי-ציוני. הייתה לו כריזמה, הוא ידע מה לעשות בכדי להניע ולהוביל את הדברים בהם האמין, וכן לסחוף אנשים אחריו. על אף דרך בעייתית בכל הנוגע להסתכלות רחבה על קבוצות חלשות, דת והיטמעותם של בני עדות המזרח – הוא היה אחד מגדולי המנהיגים בארץ. הוא היה ציוני, בעל יכולת ראיית מקרו תוך הרצון למוסר, מנהיגות משתפת ומבוזרת. פעמים רבות תפקידו כמנהיג בא על חשבון חייו האישיים וטובתו הפרטית, ולא פעם נטש בן גוריון את אזור הנוחות שלו למען שימורה של מדינת ישראל והצליח לסחוף אחריו רבים אחרים.
בן גוריון פעל פעמים רבות בעלטה מוחלטת. עם זאת, היו בו את היכולות ליצור ולרתום מנהיגים נוספים שיהיו לו לעזר בתהליכים למען יישום חזון המדינה היהודית בארץ ישראל, והגשמת המטרות לפיתוח מדינת ישראל גם לאחר הקמתה.
