הצורך של ספורטאים לעמוד מול דרישות תחרותיות ולתפקד תחת לחץ הינו היבט הטבוע באופן מהותי בספורט תחרותי (Craft, Magyar, Becker & Feltz, 2003; Humara, 1999). פסיכולוגים של הספורט, כמו גם ספורטאים ומאמנים, מנסים להבין את הנסיבות המלחיצות ואת השפעתן על הישגי הספורטאים ונושא מהווה מוקד עניין מחקרי Janelle, 2011)).
כתלות באופן בו הספורטאי תופס ומבין את דרישות התחרות, הוא יפרש בדרכים שונות את הסיטואציה המלחיצה Craft et.al. 2003)). חלק מהספורטאים יפרשו את הלחץ כחלק טבעי בתחרות, ובחלק תתעורר רמה מוגברת של חרדה. בקרב חלק מהספורטאים נצפתה ירידה ביכולת הביצוע במצבים אשר מעוררים חרדה ומתח, לעיתים עד מצב אשר מתואר בספרות כ"חנק" Craft et.al. 2003) ). בשל כך, הקשר בין חרדה לבין ביצועים קיבל תשומת לב רבה בתחום המחקר של פסיכולוגיית הספורט ותכניות התערבות יעילות לטיפול בחוויות השליליות והמזיקות הללו של החרדה פורסמו.
מחקרים מוקדמים שבדקו את הקשר בין חרדה לבין ביצועים בספורט, לא סיפקו הגדרה אופרציונלית למושג חרדה (Humara, 1999). כמו כן, מחקרים רבים עשו שימוש לסירוגין בין המושגים מתח, חרדה, רמת עוררות ופעילות (בהתאמה: stress, anxiety, arousal and activations). מתח הוא מצב המתעורר כתוצאה מדרישות המופעלות על האדם להשתתף בפעילות המצריכה ממנו התמודדות כלשהיא (Jones, 1990 cf Humara,1999). רמת עוררות מאופיינת בסממנים פיזיולוגיים ומהווה סימן עבור האדם שהוא נכנס למצב מלחיץ, וחרדה הינה רגש המופיע כאשר היחיד מטיל ספק ביכולתו להתמודד עם סיטואציה אשר גורמת לו מתחet al., 1996 cf Humara,1999 ) Hardy).
