מאז פרוץ מגפת הקורונה בשלהי שנת 2019, מתמודד העולם עם שינויים רבים מבחינה בריאותית, כלכלית וחברתית. בעבודה זו אנתח את הכתבה " מהמגפה השחורה ועד קורונה: ההיסטריה חוזרת" מאת ענת ג'ורג'י, ואתייחס לאספקטים החברתיים של תופעת מגפת הקורונה באמצעות מושגים שטבעו מרקס ודורקהיים. בכתבתה, מתארת ג'ורג'י את הקשר המתקיים בין מגפה ואפוקליפסה, היא מדגימה זאת באמצעות הצגת השפעתן החברתית הדומה של המגפות השונות שפרצו לאורך ההיסטוריה וגררו תגובות של היסטריה וחרדה מפני הלא נודע, כמו גם שינויים בסדרים החברתיים והכלכליים.
פרופ' משה פיינסוד המצוטט בכתבתה של ג'ורג'י מעיד כי ה"מגפה השחורה" שפרצה במאה ה14 וקטלה שליש מאוכלוסייתה של אירופה גרמה להתערערות הסדר החברתי, וכי השלכותיה הכלכליות היו הרות גורל ושינו את פני הכלכלה העולמית דאז.[1] ניתן לתאר מצב זה כ"אנומיה" אשר לפי הגדרתו של דורקהיים, מדובר במצב של חוסר נורמות שחל כאשר החברה עוברת שינויים קיצוניים בפרק זמן קצר. המנגנונים החברתיים בהם אדם מתפקד מתוקף השתייכותו אינם פועלים, והוא אינו יכול לשלוט במציאות בשל הפן המארגן החסר. כפי שעולה מן הכתבה, מגפת הקורונה הינה מצב אנומי שעלול להוביל למצבי קיצון שונים, בשל כך שהחיים איבדו את הקודים החברתיים שהנחו אותם עד מרץ 2020. התוצאה, אליבא דה דורקהיים, הינה הכאוס והאנדרלמוסיה המאפיינים את מציאות החיים העולמית מאז פרוץ בהלת הקורונה.
לפי הכתבה, המגפות שהתחוללו במאה ה-21 היו קטלניות פחות ממגפות קודמות וגבו קורבנות מעטים יותר. עם זאת, מכיוון שהמגפות זכו להתייחסות תקשורתית נרחבת, השפעתן הייתה גלובלית והן יצרו הדים חברתיים וכלכליים ברחבי העולם. כך גם מגפת הקורונה אשר לא גרמה לתמותה עודפת, אך השלכותיה רחבות היקף ונוגעות לכל תחומי החיים ברוב מדינות העולם. לפי מרקס, ההוויה היא זו הקובעת את התודעה ומכתיבה את המציאות. מרקס מגדיר את המונח "תודעה כוזבת" כמצב בו האדם נמצא במציאות שנשלטת על ידי אינטרסים של בעלי הכח וההון בעוד שהתודעה האמיתית היא המעמדית. כלומר, לשיטתו של מרקס, ההיררכיה המעמדית היא המכתיבה את המציאות והאופן בו היא נתפסת באמצעות התודעה. על כך עומד גם פרופ' אביעד קליינברג המצוטט בכתבה של ג'ורג'י: " ההיסטריה מלווה מלמעלה, אולי בגלל מניעים צודקים של מי שמטפל בנושא, אבל יכול להיות שיש פה מערכת מורכבת של אינטרסים."
