תהליכי גיבוש זהות בגיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות הוא תקופה בעלת השפעה גדולה על חיינו כבוגרים וכולל שינויים גופניים, נפשיים ורגשיים. אריקסון (אריקסון, 1976) טען שהמשימה המרכזית של גיל ההתבגרות הינה לגבש זהות אישית. אם האדם פתר נכונה את הקונפליקטים של השלבים הקודמים, נוכל לומר שהוא רכש אמון בעצמו ובזולתו, הוא בעל תחושת אוטונומיה, ביטחון עצמי, הוא יוזם ומאמין ביכולות שלו לעמוד בהצלחה מול אתגרים. כעת הוא מנסה להתמודד עם זהותו. הוא שואל את עצמו: כמה אני שונה מהוריי, מה אני רוצה להיות, מי אני ומה אני. בתהליך חיפוש הזהות מתרחק המתבגר מהוריו ומחפש את קרבתה של קבוצת השווים. לקבוצת השווים ישנה השפעה חזקה מאד על הפרט. המתבגר מחקה את בני גילו (בלבוש, במוסיקה, בשפה ועוד), הוא בודק ומתנסה בתפקידים שונים וזאת בכדי לברר במה הוא מיוחד וייחודי. פעמים רבות המתבגר "מורד" בהוריו כדי לפתח זהות משלו.
מרסייה (Marcia, 1980) רואה חשיבות במשבר זהות המאפשר צמיחה אישית. בהתאם לכך, הוא העניק דגש ליחס של הנער כלפי סמכות וכבעל השפעה מכרעת על התפתחות הזהות. לטענתו, תהליך עיצוב הזהות של המתבגר נמצא על ציר הבנוי מארבעה שלבים מרכזיים: בצד האחד של הציר יש את המקום חסר הזהות ובצדו השני של הציר יש את המקום של השגת הזהות. השגת זהות מתרחשת לאחר שהילד חיפש את הזהות המתאימה עבורו וגיבש את הערכים והמטרות הנכונות עבורו. המתבגר בחר לעצמו כיוון מותאם והגיע להחלטות לגבי תפיסת עולמו.
