חלק 1- פתיחה
מאמרו של חגי עמית "האבטלה בשפל- אך למה יותר משפחות עובדות הן עניות?" מציג נתוני תעסוקה בישראל לשנת 2017 ולשנים שקדמו לה. לדבריו, נרשמה מגמת עליה בשירות התעסוקה וירידה מתמשכת בשיעורי האבטלה בשנים 2015-2017. מאחר שקיימת יציבות במספרם של המפוטרים במשק, הרי שנתונים אלו מצביעים על עליה במספר האזרחים היוצאים ממעגל האבטלה, ומקורם מוערך על-ידי שירות התעסוקה כירידה במספר תובעי הבטחת הכנסה. עמית מציג מספר סיבות אפשריות לנתון זה נוסף על זו של שירות התעסוקה: ראשית, הפעלת תכנית "מעגלי תעסוקה" למקבלי הבטחת הכנסה עד גילאי 55, במסגרתה עברו הפונים סדנאות הכשרה במטרה לשלבם במעגל העבודה ולמנוע את כניסתם ל"אבטלה עמוקה"- שפירושה ותק של כתשעה חודשים ויותר מחוץ למעגל העבודה. שנית, הגידול בתחרות במשק הביא לצורך בידיים עובדות. שלישית, חלה התייעלות בתהליכי חיפוש העבודה באינטרנט, אשר השפיעו על מציאת עבודה מצד הפונים. עם זאת, לדברי עמית, נתונים מקבילים מעידים כי יותר משפחות עובדות הן עניות, משום שחלק גדול מהמועסקים מרוויחים שכר נמוך, אשר אינו מאפשר קיום בכבוד.
הטיעון המרכזי העולה מן הכתבה הוא כי אין די ביציאה ממעגל האבטלה וכניסה לשוק העבודה על-מנת לצאת ממעגל העוני. בעבודה זו אדון באופי של מדינת ישראל כמדינת רווחה ואת הגלגולים שעבר אופיו של משטר זה, במקביל ולחוד מתהליכים גלובליים אחרים. אנסה לענות על השאלה מהו סוג משטר הרווחה המונהג במדינת ישראל, על בסיס מאמרים שדנו בסוגיה, תוך התייחסות לטענה המרכזית בכתבתו של עמית. בהמשך, אדון בפתרונות המוצעים בספרות במטרה לצמצם את פערי אי-השוויון במישור התעסוקתי.
