אחוז האבטלה בישראל נמצא בשפל, כך ניתן לראות מנתוני שירות התעסוקה ברחבי הארץ אשר מעידים על ירידה עקבית לאורך השנים (ברבעון הראשון של 2017 הייתה ירידה של 9.2% בדורשי העבודה לעומת הרבעון הראשון של 2016 וירידה של 18.3% לעומת 2015) (עמית, 9.4.17, דה מרקר). יחד עם זאת, המון משפחות עדיין נותרות עניות בשל השכר הנמוך שמקבלים בעבודתם כלומר למרות הגידול בתעסוקה, ישראל נמצאת במקומות האחרונים בדירוג ה-OECD, בשיעור העניים העובדים. בעבודה זו אנתח את דבריו של עמית חגי בכתבה ואנסה להסביר את התופעה באמצעות סקירה נרחבת של מדינת הרווחה בישראל. תחילה אציג את התיאוריות הכוללות של מדינת הרווחה והשלכותיה על תחומי החיים, על סמך מאמרים אקדמיים שיפוטיים, תוך אינטגרציה בין המקורות והתמקדות בעניין מדיניות השוויון הכלכלי והחברתי שמדינת הרווחה אמורה לספק. קיימת חשיבות רבה לניתוח הזה מאחר וזה יספק לנו תשובה ברורה בהקשר של השפעות התעסוקה על הכלכלה האישית של תושבים בישראל. ננסה להבין מדוע, על פי הכתבה, למרות שישראל נחשבת למדינת רווחה, עדיין יש פערים בין כמות השכירים לרמת ההשתכרות שלהם.
נועם תרשיש (2017) מנתח במאמרו בצורה מקיפה את המושג מדינת רווחה. קיים ריבוי של הגדרות תיאורטיות למושג הנעות בין – מעורבות של המדינה בשירותים חברתיים ובביטחון סוציאלי, לבין – מדינה דמוקרטית ליברלית המונעת על ידי כלכלת השוק החופשי, מטרתה איננה ליצור חברה שוויונית אלא להבטיח תנאי חיים מינימליים בתחומי הדיור, החינוך, הבריאות וההכנסה, היא פועלת במסגרת השוק החופשי כדי לתקן את השלכותיו השליליות על פרטים ומשפחות.
