1: בתשובה לשאלה זו אתייחס למאמר של פייר בורדייה The production of belief: contribution to an economy of symbolic goods ולמאמרו של פול דימאג'ו יזמות תרבותית בבוסטון של המאה התשע עשרה. אצל שני ההוגים יש התייחסות להיררכיות בתרבות, אלא שכל אחד מהם מטפל בסוגיה מנקודת מבט שונה, כפי שאראה להלן. המאמר של בורדייה עוסק בתפקידם של סוכני האמנות למיניהם ביצירת ערכה של אמנות זו, ובשדה ייצורה, על רקע ההכחשה המקובלת של יישומם של עקרונות כלכליים על התרבות והאמנות, כי זה לא מתאים. הכחשה זו נובעת משיפוט ערכי של אמנות לעומת כסף, דהיינו היא ביטוי של ההיררכיה התרבותית בין היצירה לבין ההון. לדעתו של בורדייה, הצבירה של הון סימבולי-תרבותי על ידי אלה שמצליחים לממש אותו גם מבחינה כלכלית היא תנאי הכרחי להישרדותה של האמנות. בורדייה מטפל בתפיסות ההיררכיות של יוצר האמנות כנעלה ומקודש לעומת הסוכן או הנציג הפשוט- מי שאמור למכור את האמנות לקהל היעד שלה ולעסוק לכאורה בעבודה מלוכלכת. הוא מציג שאלה חתרנית שמערערת היררכיות אלה והיא: מי הוא באמת היוצר של יצירת אמנות? האם רק הסופר, הצייר, הפסל והמלחין או האמרגן, הסוכן והמוציא לאור? זו היא למעשה שאלת המחקר של המאמר הזה. בתשובה לשאלה זו בורדייה שובר את ההיררכיה המסורתית וטוען כי מי שמביא את האמנות לקהל אינו רק סוכן תרבות אלא הוא שמקנה ליצירה את ערכה ומשמש מעין בנקאי של ההון הסימבולי-תרבותי שטמון בה, כי הוא משקיע בה ומאמין בה.
