תפיסת המושג לחץ (stress) קיים כבר מאות שנים בחקר מדעי החיים, אולם רק לאחרונה הוא הפך להיות כנושא למחקר איכותני. מחקרים רבים הוכיחו כי הלחץ הוא היבט בלתי נמנע של החיים וכי מה שעושה את ההבדל בתפקוד האנושי היה האופן שבו אנשים התמודדו עם זה. ההגדרה הכללית למושג הלחץ מדגישה את הקשר בין האדם לסביבה, המביא בחשבון את תכונותיו של האדם מצד אחד, ואת אופי האירועים הסביבתיים מן הצד השני. בפרט, הלחץ הפסיכולוגי (הדחק) מבטא את מערכת היחסים בין האדם לסביבה המוערכת על ידי האדם כתובענית, מכבידה, עולה על משאביו ומסכנת את רווחתו (Lazarus & Folkman, 1984). אחד האירועים המשמעותיים שיכול לענות על הגדרה זו הוא לידת ילד במשפחה.
לידתו של תינוק חדש יכולה לגרום ללחץ עז לאם ותחושות דחק אלה מופיעות בעיקר בתקופה שלאחר הלידה, כלומר מיד לאחר לידת הילד ולמשך כשישה שבועות. תקופה זו נחשבת לתקופה המסוכנת ביותר בחייה של האישה, שכן לחץ זה עלול להשפיע על מצבה הנפשי והמנטלי בצורה מחמירה כך שהיא עלולה אף להתייאש ולשים קץ לחייה. לתחושת לחץ זו יש קשר ישיר להתאמות החברתיות, הפסיכולוגיות והגופניות הנדרשות על ידי קיום ההורות החדשה. אירועים רבים נתפסים כמלחיצים בקרב אימהות בעקבות הלידה, כמו האינטראקציה עם אנשי הצוות הרפואי, ארגון חזרה הביתה והתמקמות או הקשיים העולים סביב נושא ההנקה (Razurel, Kaiser, Sellenet & Epiney, 2013).
