בעבודה זו אבחן את נושא גיוס הנשים לשורות הפלמ"ח החל מ 1942, תוך התמקדות בשאלת המחקר הבאה: כיצד השתלבו הנשים בפלמ"ח, ומה היה היחס כלפיהם מצד הגברים בארגון?
בחרתי בשאלה זו מאחר ומיתוס שירות הנשים בפלמ"ח היווה חוד חנית למיתוסים ישראליים בשנותיה הראשונות של ישראל, ועיצב כך את דמותה של הישראלית, ואת צביונו של צה"ל כצבא עם שיווני שאפשר הזדמנות שווה לגברים ולנשים להתפתח בתוכו. ברצוני לבדוק האם התפקידים שעשו הנשים אכן עומדים במיתוסים שנרקמו לאורך השנים, האם היחס של הגברים כלפי חברות הפלמ"ח היה יחס של כבוד והערכה או יחס מזלזל.
במיוחד אם לוקחים בחשבון את רוח התקופה והגישה הציונית כלפי האישה העברייה, גם בדבריו של בנימין זאב הרצל, אשר גרס כי החברה הציונית היא שווה, ללא הבדלי מין – לנשים יש זכות שווה, גם חובות שוות. והיכולת להגיש את החזון הציוני מצריך גם מהנשים לקחת חלק פעיל בהקמת המפעל הציוני[1]. לא אדון בדעתו הסותרת של הרצל בעניין האישה העברייה, רק אציין שלדעתו האישה בעיקר פועלת בתפקידיה המסורתיים כאם וכרעייה, אך יש לה אפשרות לפעול גם במישורים חברתיים ופוליטיים.
מבוא
פלמ"ח – רקע תיאורטי
רקע היסטורי על אופן הקמת הפלמ"ח: סיבות, מקורות, מי הקים, תהליך הקמה.
רקע אודות התפקיד שימש הפלמ"ח, מבצעים, תפקיד במלחמת השחרור.
תהליך גיוסן של הנשים לפלמ"ח
סיבות לגיוס הנשים לפלמ"ח: מדוע הוחלט לגייס נשים לפלמ"ח, מה הייתה האווירה באותה תקופה בכל הנוגע לגיוס נשים לתפקידי לוחמה בכלל לצבא – בדגש על גיוס נשים מהישוב היהודי לצבא הבריטי.
הוויכוח בישוב היהודי סביב גיוס הנשים לפלמ"ח– מדוע התנגדו לגיוס, ומדוע היו בעד הגיוס – הצגת שני הצדדים של בעד ונגד, ומה היה התהליך עד שהוסכם לגייס נשים לפלמ"ח.
אופן הגיוס בפועל – מטרות ותפקידים ייעודים.
בחינת מידת שילובן של נשים בארגון
עדויות של נשים ששירות בפלמ"ח אשר קשורות לתפקיד שעשו בזמן השוטף ובזמני מלחמה.
ניתוח העדויות הללו והמשמעות שעולה מהן לגבי תפקידיהן בפועל .
נתיבה בן יהודה- גישתה לגבי תפקידן של הנשים הלוחמות והמשרתות בפלמ"ח
דיון בעזרת מחקרים ומאמרים בנושא.
יחס של הגברים כלפי הנשים בפלמ"ח
הצגת עדויות של גברים ונשים בנוגע ליחס של של הגברים כלפי הנשים.
ניתוח העדויות שהוצגו בכל הנוגע ליחס של הגברים כלפי הנשים הפלמ"ח.
דיון בעזרת מחקרים ומאמרים בנושא.
דיון מסכם ומסקנות
