מדיניות משרד הבריאות שאפה שנים רבות לבצע רפורמה בשירותי בריאות הנפש הניתנים לתושבי המדינה (ניראל ואח', 2009). מטרת הרפורמה הינה העברת עיקר שירותי בריאות הנפש מבתי החולים הפסיכיאטריים וממרכזי השירות של משרד הבריאות אל קופות החולים בקהילה. מדיניות זו אינה ייחודית דווקא לישראל, אלא היא תואמת גישות חדשניות, הרווחות במדינות העולם המערבי, בתחום שירותי בריאות הנפש, הגורסות כי לצורך מתן מענה הולם לחולי נפש, רצוי כי מרכז הכובד של שירותי בריאות הנפש יהיה במרפאות בקהילה (אבירם, 2005). הטיפול הקהילתי נתפס כמתאים יותר וכנגיש יותר עבור המטופלים. כמו כן, על פי אותן גישות, הפרדת הטיפול במחלות הנפש מן הרפואה הכללית נוגדת באופן מוחלט את התפיסה ההוליסטית של בריאות האדם, הרואה במחלות הגוף והנפש ככרוכות זו בזו. בשל כך, נטען, יש לשלב בין הידע, המענה הראשוני למטופלים, ההכוונה לה הם זוכים, המעקב והאשפוז (לוי, 2004).
על רקע הגישות הללו, ניתן להבין כי בבסיס הרפורמה עומד שינוי תפיסתי שתכליתו להביא לשיפור איכות הטיפול בחולי הנפש באמצעות הנהגת שינויים מערכתיים והצעת מתווה חדשני לשילוב בקהילה (לוי, 2004). כמו כן, תכלית הרפורמה הינה להנגיש את שירותי בריאות הנפש עבור קהל רחב יותר, תוך הפחתת הסטיגמה החברתית השלילית המוצמדת לחולי הנפש, המהווה גם היא חסם בדרך לפנייה לקבלת השירות (ניר וכמראני, 2017).
על אף שבמשך שנים רבות הרפורמה עמדה במרכז ענייני בריאות הנפש בישראל, בפועל, רק בחודש יולי בשנת 2015 נכנסה לתוקף הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש, המבטאת למעשה את "השלב האחרון" ברפורמה.
מבוא.
פרק א - רפואת בריאות הנפש בישראל.
א.1. מחלות נפש ומערך בריאות הנפש בישראל.
א.2. האחריות על אספקת שירותי בריאות הנפש..
פרק ב – העברת שירותי בריאות הנפש מהמדינה לקופות החולים..
ב.1. הרקע לרפורמה.
ב.2. עיקרי הרפורמה ומטרתה.
ב.3. רכיבי הרפורמה:.
פרק ג – מטרות הרפורמה ואופן קליטתה בידי קופות החולים..
ג.1. מטרות הרפורמה.
ג.2. קליטת הרפורמה בקופות החולים..
פרק ד – האופן בו השפיעה הרפורמה על מצב המטופלים ועל הנגישות לשירות.
ד.1. מצבם של המטופלים..
ד.2. הנגישות לשירות.
סיכום..
ביבליוגרפיה.
