"החג הכי קטן, היה חגנו הגדול" (דודו ברק).
עבודה זו מבקשת לבחון כיצד מיוצגים חגים יהודיים בסדרת הסיטקום הישראלית שנות ה-80. למרות שעיסוקה של הסדרה בתקופת זמן שלפני למעלה משלושה עשורים, החגים שנחגגים כבר מאות אלפי שנים בארץ ובגולה שימשו מאז ומעולם כבסיס הקולקטיבי המבנה ומשמר את המבנה של התרבות היהודית, מלכד ומאגד בתוכו את כלל התרבויות. על כן החגים מיוצגים בסדרה באופן זהה, כאשר הבדיחות, הסיטואציות הקומיות והפתגמים המלווים אותן אינן לעגניות או ציניות באופן שבו מבנה בדרך כלל הסיטקום הישראלי את השתלשלותו. יש בכך מעין תפיסה מציאותית וזיקה לחוויה אותנטית המשותפת לכלל הצופים, כאשר מצד אחד החגים הם מצב קל להבנה ופענוח ומנגד מאפשר לאנשים מעדות שונות להתוודע לאופן שבו חוגגת כל תרבות, להזדהות או להכיל. אנשים שדוחים מכל וכל את קיום החגים או שאינם מודעים לאופן שבהם הם נחגגים נתפסים כאנשים קיצוניים שאינם מתקבלים באופן מלא לחברה.
זוהי אחת הפעמים הבודדות בהן סיטקום ישראלי מבסס את דמויותיו על בני עדות המזרח תוך שהוא מבצע שימוש בהומור פנימי רב ואיננו מביע זעם או תסכול בנוגע למצוקות החיים שאפיינו את אותה התקופה או את ייצוגו השלילי בתקשורת ובטלוויזיה הישראלית עד כה.
על מנת לענות על שאלת המחקר, אבצע תחילה סקירה ספרותית בנוגע למקורות ההומור בישראל, ביהדות ובכלל, אגבש תפיסות מרכזיות בנוגע למהותה של הקומדיה והסיטקום כז'אנר מוביל בתוכו ואעקוב אחר מצבם של בני עדות המזרח מרגע העלייה וקשייה, דרך הצגתם בעבר ועד הצבתם בקדמת הבמה החברתית והטלוויזיונית כיום.
מבוא
חלק א' – סקירת ספרות
פרק ראשון – הגדרות ומושגים
הומור
קומדיה
סיטקום
פרק שני - הייצוג המזרחי בישראל: אז והיום
2.1 העליות לארץ ישראל
2.2 חזון כור ההיתוך
2.3 מכור היתוך לחברה רב-תרבותית
2.4 ייצוג מזרחים בתקשורת
פרק שלישי – התפיסה הדתית בתרבות הספרדית-מזרחית
3.1 מהי דת?
3.2 זרמים דתיים ומסורתיים בישראל
3.3 תפיסות הדת בקרב בני עדות המזרח
3.4 הומור יהודי-דתי
חלק ב' – מתודולוגיה
4.1 שאלת המחקר
4.2 רקע ועלילה מרכזית
4.3 ניתוח הפרקים
ממצאים ומסקנות
סיכום
ביבליוגרפיה
