ככלל, בידי החוקר הפוטנציאלי המבקש לעמוד ולבדוק טיבם של נשואי מחקרו מתוך גישה מדעית, ישנן שתי שיטות מחקר מרכזיות בהקשר הנוכחי. שיטת המחקר האיכותני ושיטת המחקר הכמותני. לכל שיטה יתרונותיה וחסרונותיה, כאשר בחירת שיטת המחקר עשויה להשתנות מתחום מחקר למשנהו ומהאופן בו מבקש החוקר לבחון את "המציאות".
בעבודה זו, אבקש לעמוד בקצרה על טיבם ומורכבויות שתי שיטות מחקר אלו, לקיים השוואה קצרה ביניהן, להציג את נושא המחקר המשולב המאפשר לבחון לעומק באמצעות תמהיל של שתי השיטות, ולעמוד על טיבו של הריאיון ככלי מחקרי. לשם כך, אציג תחילה בנפרד את שתי השיטות.
מחקר כמותני, משמש על פי רוב בתחומי מדעי הטבע, הניהול והכלכלה. מתוך שכך, טבעו הוא כי הוא נשען על ניסוי –וזאת על מנת לנסות לנבא תופעה עתידית במידה ויחולו בה תנאים דומים לזו אשר מהווה את מושא מחקרו הנוכחי. שיטה זו מתבססת על נתונים, מספרים, מדידה והוכחות- ומתוך שכך, ניסיון לאתר חוקיות אשר תאפשר את הניבוי. שיטה זו פועלת לאיתור קשר בין משתנים, חוזקם והקשר בין קבוצות מחקר שונות. חקירה זו נשענת על עובדות, ומצריכה הגדרה מדוייקת של מושגים מתוך בחינה עיונית מקדימה.
הגישה המחקרית בשיטת מחקר זו, הנה דדוקטיבית, וככזו מנסה להגדיר תופעות תוך שליטה מירבית במערך הניסוי, כאשר הניתוח ייעשה באמצעות סטטיסטיקה. קיימת טענה כי שיטה זו תואמת גם מחקרים המתבצעים בתחום מדעי החברה, מאחר והאדם מתקשר באמצעות שפה והנו בעל תכונות אישיות ומתוך שכך מתקשר עם סביבתו- ומכאן כי ניתן להסתמך על שיטה זו , הנובעת מתוך הגישה הפוזיטיביסטית (4Bryman, 200) גם בתחום מדעי החברה. על בסיס גישה זו- קיימות גישות למרכיבים שונים במחקר האיכותני- עליה מייד יפורט.
