שאלת מחקר: באיזה אופן השפיעו תהליכי המסחור על הדרך בה נתפסים ספורט הריצה היחפה והאימונים בחדר הכושר בעיני המשתתפים בספורט זה?
הן ספורט הריצה היחפה והן ענף חדרי הכושר עברו תהליכים דומים של התמסחרות. שני הענפים הפכו בשלהי המאה העשרים מתופעות שנחשבו לתת תרבות ייחודית ובלעדית לקבוצות אוכלוסייה מצומצמות לנחלת הכלל ולתופעה גלובלית. בשני המקרים התרחש תהליך ההתמסחרות ביוזמת גורמים מסחריים.
ענף הריצה היחפה הינו ענף שהמשתתפים בו דוגלים בחיבור לטבע ובהתמודדות עם האתגר הפיסי המנטלי שריצה מסוג כזה מספקת. זאת, בעיקר בזכות תנאי השטח הקשים בהם היא מתקיימת. הרצים היחפים מתייחסים לריצה כחוויה שמביאה אותם להתעלות פיסית ומנטלית. שכן, הם מצליחים להתגבר על האתגרים הלא פשוטים שקיימים בריצה מאין זו. בנוסף, הם מאמינים כי נעליים אינן בריאות לריצה וגורמות לריבוי פציעות בשל המבנה שלהם, כמו גם מפריעות לחיבור עם הטבע, ומתנגדים לשימוש בהן ובציוד ספורט נלווה . הדבר מתחבר לאמונתם הכללים הדוגלת במינימליזם חומרי ומתנגדת לתרבות הצריכה. תפיסותיהם אלה הופכות את ספורט הריצה היחפה לאנטי ממסדי, ולתחום קשה לחדירה עבור חברות מסחריות שמייצרות ציוד ספורט ונעלי ריצה (Haman & Dowling, 2015).
בתחילת שנות האלפיים, לאחר שנים רבות בו נחשב לענף עם מספר מצומצם של רצים שעוסקים בו, התפשט ענף הריצה היחפה עד שהפך לתת תרבות. במסגרת תהליך זה הפכו הדמויות המובילות בענף למובילי דיעה ציבוריים, ואף פרסו את משנתם נגד נעלי הספורט בספרים שכתבו ובאתרי אינטרנט שונים.
