את סיפורי השואה וזוועותיה אני מכיר מסבתי, ורה מייזלס, המרואיינת במחקר זה, ושומע אודותיהם במשך שנים רבות. בנוסף, ידעתי כי מלבד זוועות השואה, חווה סבתי עד היום תחושת זרות בארץ ישראל. עניין אותי לחקור את תחושת הזרות הזו, ולהבין מה הוביל אליה, ובו בזמן להכיר את סיפורה של סבתי טוב יותר ולהתקרב אליה.
המחקר הנוכחי בוחן את חווייתה של סבתי את חייה לאחר העלייה לארץ ישראל, ואת תחושת בדידותה בפרט. שאלת המחקר הינה: "מה עמד בבסיסה של החוויה הקשה של ניצולי השואה בזמן עלייתם לארץ ישראל ולאחריה?". מענה על שאלת מחקר זו נעשה באמצעות בחינת חווייתה מרגע עלייתה לארץ ישראל, באמצעות שני ראיונות עומק (נספח א'). ניתוח תמטי של הראיונות, העלה ארבע תמות: (1) גישה ציונית-חלוצית מתנשאת (2) עלייה וקליטה יחידנית שאינה מאורגנת על ידי המדינה (3) "הנמכת" הזוועה והכחשת השואה (4) קשר השתיקה
הסיבה בגללה בחרתי להעמיק ולחקור נושא זה, הינה כי קיים עיסוק רב ומוצדק בזוועות השואה וסיפורי הניצולים, אך קיים נרטיב נוסף על סיפור העלייה של הניצולים: העולים החדשים, שהגיעו לישראל לאחר התעללות נוראית בחייהם, נאלצו ״להתעורר״ למציאות חדשה ושונה לחלוטין אשר מבקשת ״למחוק״ ולהדחיק את מה שעברו בשואה.
מסקנות המחקר מראות כי רובם הגדול של ניצולי השואה חוו תחושת בדידות וזרות בארץ ישראל, ואף חוויות קשות של הכחשת השואה וזלזול במאורעות הזוועתיים שקרו בה.
מבוא.
מתודולוגיה.
גישה ציונית חלוצית מתנשאת.
עלייה וקליטה יחידנית שאינה מאורגנת על ידי המדינה.
"הנמכת" הזוועה והכחשת השואה.
קשר השתיקה.
סיכום ודיון
חלק רפלקסיבי
פעילות חינוכית בנושא.
מסקנות.
ביבליוגרפיה.
נספחים.
נספח א' – קובץ הראיונות.
