רקע: תאונות דרכים בהם נפגעים רוכבי אופניים עשויות להיות קטלניות. מדי שנה נפגעים כ-300 איש בשנה וממוצע ההרוגים בהם עומד על 14 בשנה. חלק מהתאונות מתרחשות בתחומי העיר, בהם הרכיבה על אופניים היא חלק משגרת החיים וחלק מהתאונות בדרכים בינעירוניות, כאשר במקרים אלה הרכיבה היא בדרך-כלל בתוך פעילות ספורטיבית של יחידים או קבוצות (הרשות, 2010).
ביולי 2007 אושרה הצעת חוק אותה יזם ח"כ גלעד ארדן, על-פי החוק הוכנס תיקון בפקודת התעבורה ונקבע כי כל רוכב אופניים בישראל חייב לחבוש קסדת מגן. באוגוסט 2011 הוכנס תיקון בחוק ביוזמתה של ח"כ שלי יחימוביץ', על-פי התיקון בוטלה חובת חבישת הקסדה לאנשים בוגרים בנסיעה בדרכים עירוניות. הנימוק לכך היה שהסיכון בדרכים כאלה הוא נמוך יחסית והחובה לחבישת קסדה רק גורמת לאנשים מבוגרים להימנע מרכיבה על אופניים ובכך גם לבצע פחות פעילות גופנית (גיטלמן, כרמל, הנדל, פיסחוב וחן, 2012).
במצב הקיים כאשר ידוע כי רוב התאונות מתרחשות בדרכים עירוניות בתוך העיר, ישנו סיכון רוב בחוק המתוקן, מפני שהאוכלוסייה המבוגרת חשופה לתאונות. האחוז הגבוה ביותר של התאונות הקטלניות הוא בין מכונית לאופניים ובמקרה כזה לקסדה יש חשיבות רבה (פלג וסימנטוב, 2008). אנחנו מעוניינות להציג תכנית התערבות שדווקא תעודד את רוכבי האופניים המבוגרים לחבוש קסדה, הסיבות לכך הן גם נושא הבטיחות של הרוכבים עצמם, אך לא פחות חשוב מכך שימוש דוגמא אישית לרוכבים צעירים!
