התעללות בילדים הינה תופעה שהתרחשה מאז ומתמיד, בתרבויות שונות ובמקומות שונים בעולם. עם זאת, רק בעקבות התמורות שחלו במאות האחרונות, חל גם שינוי בתפיסה אודות 'שלום הילד' (צימרמן, 2005). בעבר, ילדים נחשבו לרכוש ההורים, בפרט האב- והיו כפופים לו ומחויביים לציית לו ולפיכך, המדינה והרשויות כלל לא להתערבו בנעשה בתוך המשפחה (מורג, 1992).
רק בשנות ה-60 נוסחה הגדרת התעללות הראשונה בשמה דאז: 'סינדרום הילד המוכה'. למעשה מדובר באבחנה רפואית שנעשתה בחדרי המיון של בתי החולים והתייחסה לסממנים פיזים המעידים על מכות, חבלות, שברים שאין להם הסבר הגיוני ומעלים חשד להתעללות. החשד היה מופנה כלפי ההורים שזוהו בעלי מאפיינים פתולוגיים ומסוכנים לילד ולכן הם אותרו במטרה לנסות ולהרחיק את ההורים מילדיהם (צימרמן, 2005).
כיום, התעללות בילדים מוגדרת כפגיעה פיזית, מינית או נפשית- אם במעשה, אם במחדל ואם בהזנחה מתמשכת והתעללות מתאפיינת בדרך כלל בדפוס קבוע לאורך זמן (צימרמן, 2005). שכיחות התופעה של פגיעות שונות בעולם מצביעה על כך כי 22.6% מהילדים בעולם חווים התעללות פיזית, 36.3% התעללות נפשית, 16.3% הזנחה פיזית, 18.4% הזנחה רגשית, 12.7% התעללות מינית (Stoltenborgh, Bakermans-Kranenburg, Alink & IJzendoorn, 2013).
הספרות המחקרית מבקשת לאמוד ולהגדיר את האפיוניים של כל אחת מסוגי הפגיעות וההתעללויות. 1. התעללות פיזית- על פי בויאר וקדמן (2007), התעללות פיזית מוגדרת כפגיעה חמורה מכוונת ומתמשכת בילד, תוך הפעלת כוח פיזית על אברי הגוף, באמצעות מכשיר או כלי הגורמים לילד חבלות שונות. התעללות הפיזית יכולה לבוא לידי ביטוי בחבטות, סטירות, בעיטות, דחיפות, כוויות, מכות אגרוף, נשיכות, ניעור וטלטול כיוצא בזה.
