תעשיית הכדורגל העולמית ושוק ההעברות בכדורגל כחלק ממנו, פועלים תחת הגוף המנהל של התאחדות הכדורגל העולמית, פיפ"א (FIFA), שהיא הפדרציה הבינלאומית לכדורגל. באירופה מנהלת אותו גם אופ"א (UEFA) שהיא איגוד התאחדויות הכדורגל האירופאי, המאשרת לקבוצות לקנות ולמכור שחקנים. כדי שיהיה ניתן להעבירו, שחקן כדורגל צריך להיות רשום במועדון ובהתאחדות הלאומית. מעבר בין התאחדויות כדורגל שונות דורש את אישור פיפ"א להעברה בינלאומית. שחקן יכול להיות שייך למועדון אחד בלבד, אך יכול להיות גם מושאל לקבוצה אחרת תחת תנאים ונסיבות מסוימים (Frick, 2009). קבוצות כדורגל מתחרות בעצם על כישרון בשוק העבודה של שחקני הכדורגל, והן מתחרות אחת מול השנייה בתחרויות לאומיות ובין לאומיות (Han, Koning & Van, 2012).
עד שנת 1995 רוב ליגות הכדורגל ביצעו העברות של שחקנים על סמך שני עקרונות מרכזיים. העיקרון הראשון היה שעמלת העברה היא חלק אינטגרלי מההעברה הפוטנציאלית, גם אם החוזה של השחקן נגמר והוא מעוניין להחליף מועדון. העיקרון השני שהכתיב את ההעברות בכדורגל היה שליגות הגבילו את כמות השחקנים הזרים שיכולים לשחק בקבוצה במשחקים עצמם, כלומר 'על המגרש' (Frick, 2009).
בשנת 1995 המצב השתנה בעקבות כדורגלן בלגי, ג'ון-מארק בוסמן, שהתייצב באופן תקדימי מול בית המשפט האירופאי לצדק ותבע את המועדון RFC League הבלגי. בוסמן היה שחקן של הקבוצה, אך כשהחוזה שלו עימם תם, הם לא היו מוכנים לתת לא לעבור לקבוצה צרפתית המשחקת בליגה השנייה.
מבוא
כדורגל כשוק מקצועי
ההיבט המסחרי
מאפייני הליגות והקבוצות
השחקנים
מקרה בוסמן והשלכותיו החוקיות
מקרה בוסמן
החלטת בית המשפט האירופי
השלכות חוקיות ורגולטיביות של חוק בוסמן
השפעת חוק בוסמן על הכדורגל באירופה
אירופיזציה וגלובליזציה של ענף הכדורגל
השפעה על הקבוצות, רמת התחרות והרווחיות
קבוצות קטנות וקבוצות גדולות
השפעות חוק בוסמן על הגירה, מדינות הגירה הרכבי קבוצות ותנועת כדורגלנים
חוזים ושכר
'בריחת שריר' והשפעתה על הקבוצות
הרכבי קבוצות
שחקנים לא אירופאים
דיון ומסקנות
רשימה ביבליוגרפית
