פעילות פיזית משפרת הביטים שונים של בריאות נפשית כמו דיכאון וחרדה (Herning et al., 2012; Schuch et al., 2018) ומהווה גורם מגן מפני הימצאות של הפרעת חרדה ודיכאון (Cillian et al., 2019; Kandola, 2019). לפי המודל הביו-פסיכולוגי, פעילות פיזית חד-פעמית מייצרת השפעה קצרת טווח על הגוף המתרחשת מיד לאחריה. השפעה זו משפרת את יכולת הריכוז, זיכרון, כישורי פתרון בעיות, וויסות רגשות ומצב רוח. כאשר הפעילות הפיזית מתבצעת באופן תדיר וסדיר, היא מגבירה את תחושת החוללות העצמית, משפרת את המצב הפיזי, הבריאות הכללית, את יכולת ההתאוששות לאחר חשיפה לגורמי לחץ פסיכולוגיים, דימוי עצמי וביטחון עצמי. כאשר הפעילות מתבצעת לאורך זמן, היא מספקת תוספת קבועה של משאבים קוגניטיביים הנמצאים לרשות האדם כאשר הוא מעריך באופן קוגניטיבי את מקורות הלחץ הפנימיים והחיצוניים אליהם הוא נחשף במהלך היום-יום. משאבים קוגניטיביים אלה מסייעים להתמודדות עם מצבי הלחץ הפסיכולוגיים ובכך תורמים לבריאות הנפשית (Poriel, 2017).
בעשורים האחרונים, לחץ, מתח וחרדה הם תופעות שכיחות הגורמות לחלק גדול מההפרעות הנפשיות והבריאותיות. שלושה ביטויים של לחץ וחרדה הם : חרדה אקדמית, לחץ במקום העבודה והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). פעילות פיזית יכולה להפחית את הביטויים הללו של לחץ וחרדה. סטודנטים נחשפים למידה רבה של לחץ המבטאת בחרדה אקדמית. סטודנטים להשכלה גבוהה נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מחרדה מאחר שבדרך כלל הם נדרשים להתמודד עם יותר אתגרים וגורמי לחץ יחד עם הצורך לאזן דרישות של מספר היבטים הכוללים: חיי חברה, פעילות לימודית, עבודות אקדמאיות וציפיות של מורים והורים (Beiter et al., 2014; Chaves et al., 2015).
1. מבוא
2. רקע תיאורטי
2.1 פעילות פיזית ובריאות נפשית
2.2 תיאוריות המסבירות את הקשר בין פעילות פיזית לבין בריאות נפשית
2.3 חרדה אקדמית
2.4 לחץ במקום העבודה
3. שאלת המחקר
4. סקירת מחקרים בספרות
4.1 מחקרים שבדקו את הקשר בין פעילות פיזית לבין לחץ אקדמי
4.2 מחקרים שבדקו את הקשר בין פעילות פיזית לבין לחץ במקום העבודה
4.3 מחקרים שבדקו את הקשר בין פעילות פיזית לבין סימפטומים של פוסט טראומה (PTSD)
5. דיון
5.1 מגבלות המחקרים
5.2 המלצות למחקרים עתידיים
ביבליוגרפיה
