תורת הפסיכואנליזה עוסקת שנים רבות במושג ה"עצמי", ובמושג וההגדרה של "דימוי עצמי" לצד המושג "דימוי גוף". שכן דימוי הגוף הוא חלק בלתי נפרד מהדימוי העצמי, ושני המושגים לעיתים קרובות תלויים ומשפיעים אחד על השני. ההגדרות של חוקרים שונים לדימוי גוף נעות בין שיפוט עצמי והערכה אינדיבידואלית של הפרט את עצמו, להערכת הערך הכולל של הפרט בהתאם לתפיסה עצמית שלילית או חיובית (Bailey, 2003a, בתוך: קורץ, 2010).
הדימוי העצמי מתחיל להתפתח בגיל צעיר, עת הילדים מתחילים להבין ולהעריך את עצמם ולבצע השוואות לאנשים בסביבתם. האינפורמציה המעצבת את התפיסה העצמית של הילדים מגיע באמצעות תגובות הסביבה להתנהגותם, מעשיהם, והישגיהם. באמצעות מנגנונים פנימיים הילדים מעבדים את המידע ומבצעים השוואה של תגובות הסביבה לכישוריהם ויכולותיהם, לאלו של ילדים אחרים. כך מתפתחות תפיסות של עצמי ושל אחר, אשר מושפעות בתחילה על-ידי האנשים והמסגרות המשמעותיים ביותר – ההורים וכלל המשפחה, ובהמשך הילדים והמבוגרים במסגרות החינוך. תפיסות אלו מתעצבות עם השנים והחשיפה לאנשים, חוויות ותכנים נוספים.
יחד עם זאת ישנם חוקרים שמציינים כי ישנה משמעות רבה לשילוב בין הגורמים הגנטיים של התינוק לחוויות החדשות בהן הוא לומד להעריך את עצמו ואת האחרים. לצד זאת ישנה משמעות רבה להתפתחות פסיכולוגית תקינה, סביבה משפחתית מתפקדת, ובהמשך סביבה חברתית וחינוכית תקינה ובריאה, כל אלו משפיעים על יצירת דימוי עצמי חיובי ובריא. ואילו ילד שנתקל בקשיים במהלך התפתחותו, ו/או משפחתו וסביבתו אינם בריאים ותקינים, עלול לעצב דימוי עצמי בעייתי או שלילי (קורץ, 2010)
מבוא
מתודולוגיה
ממצאים
דימוי הגוף
3.2.כיצד דימוי הגוף משפיע על מערכות היחסים הזוגיות
3.3.כיצד דימוי הגוף משפיעה על האופן בו הנשים חוות את עצמן במערכות יחסים זוגיות
סיכום ודיון
ביבליוגרפיה
נספחים
