"אותה מלחמה שהייתה בוואדי סאליב, אותה מלחמה שהייתה בקריית-שמונה, כל ההפגנות והמחאות והאלימות – תדע לך! אם אתה לא מזיז את הגלגל בידיים, הגלגל לא מסתובב!!! וזה מה צריך – כוח!... אני אומר: אנחנו מופלים במדינה הזאת! יש אפליה גרועה מאוד במדינה הזאת! ובמיוחד נגד עידות המזרח, וזה צריכים לשנות! ואנחנו בינינו, עצמנו, אנחנו לא נסתדר, אנחנו צריכים מישהו מאתנו, אחד מעידות המזרח שילכד אותנו!"[1] כך אמר גבר מזרחי מקריית שמונה אשר הרגיש את האפליה על בשרו בשנות השבעים של המאה הקודמת. השסע העדתי בישראל הינו אחד מחמשת השסעים העיקריים המפלגים את החברה הישראלית במדינת ישראל והוא מאוד בולט באופיו.
השסע העדתי בישראל מתייחס בתוכו אל שני הזרמים העיקריים אשר הובדלו ביניהם עם הגירתם לארץ: יוצאי מדינות אירופה אל מול יוצאי מדינות אפריקה ואסיה כלומר מדינות האסלאם. העדתיות אופיינה בעיקר בהבדלי התרבות ביניהם וממה הושפעה כלומר ההבדל בין תרבות שעברה תהליך התערבות ומודרניזציה כמו אלו של מדינות אירופה לביו תרבות מסורתית המזכירה באדיקותה את תרבות האסלאם. העלייה שלהם לארץ הביאה את ממשלת ישראל להתמודד עם שתי המסורות ההיסטוריות הגדולות שהיו קיימות באותה תקופה ואילצה אותה לחפש דרכים לשלב אותם בחברה הקיימת יחד במקביל לפתרון הבעיות הקיימות של מדינה בתחילת דרכה. האופן שבו התבססו שתי העדות בתרבות הישראלית השפיעה מאוד על הצטיירותם בעיני החברה הישראלית הוותיקה ובעיני הממשלה. יתכן ולהשפעה זו יש תוקף ובסיס גם כיום.
מבוא
פרק 1: רקע תיאורטי
רב תרבותיות ושסעים בחברה דמוקרטית
השסע העדתי בישראל וחשיבותו
פרק 2: ביטויי השסע העדתי
2.1 מאורעות ואדי סאליב 1959
2.2 התפרעויות הפנתרים השחורים 1971
פרק 3: דיון – השפעת השסע העדתי על ההשכלה והתעסוקה
סיכום
ביבליוגרפיה
