אלימות הינה תופעה חברתית שקיימת בכל העולם, היא חלק מהמרקם החברתי שקיים גם בטבע, בה החזק מפעיל אותה על החלש. אלימות של גברים נגד נשים, בתוך המסגרת המשפחתית הינה תופעה כלל עולמית ורב תרבותית. נשים סובלות מאלימות מילולית, פיזית, נפשית וכלכלית מצד בני זוגן בכל רבדי החברה: ממעמד סוציו אקונומי נמוך וגבוה, רווקות ונשואות, אנאלפביתיות ומשכילות. המשותף לכולן הוא היותן נשים וככאלה הן נחותות במעמדן מהגברים. נחיתותה של האישה יוצרת פוטנציאל של אלימות כלפיה (גל, 2003). אלימות של גברים נגד נשותיהם הינה תופעה חברתית בעלת היסטוריה ארוכה שניתן למוצאה בתרבויות רבות ושונות ומקורה במעמד הנמוך של האישה במרבית החברות המוכרות לנו. מדובר בנחיתות שממוסדת ומשומרת היטב במוסדות המשפחה, החינוך והחוק (סבירסקי, 1993).
המאבק הפמיניסטי שינה באופן קיצוני את היחס של החברה ומוסדות המדינה בנוגע לאלימות כלפי נשים. עד לפני תחילת המאה העשרים תופעת האלימות נגד נשים נחשבה סטייה שולית, שאפיינה נשים בעייתיות, חולות, המביאות את האלימות על עצמן. במהלך המאה העשרים התפיסה החברתית השתנתה לכיוון של הכרת האישה כקורבן של הדיכוי הפטריארכלי ויחד אתה השתנתה גם צורת הטיפול- מטיפול להפסקת הסימפטומים הטראומטיים הנגרמים כתוצאה של האלימות לטיפול בגורמים לסימפטומים האלו- דיכוי ואלימות של נשים תחת ההגמוניה הגברית פטריארכלית (זיו, 2002).
בישראל, כמו בשאר העולם, היחס למעמד האישה הוא אמביוולנטי. מצד אחד קיימת חקיקה שמקדמת זכויות נשים ומצד שני המציאות מראה שלא קיימת שוויוניות בין גברים לנשים בתחומים רבים.
מבוא
מעמד האישה בחברה
אלימות כלפי נשים בתוך המשפחה
3.1 הגישה המשפחתית
3.2 הגישה הפמיניסטית
4. סיכום
5. ביבליוגרפיה
