משפחה וקריירה הן שתיים מהמסגרות החברתיות המהותיות והחשובות ביותר בחברה המערבית בהם בני אדם ממלאים תפקידים. בין שתי מסגרות אלו מתקיים קונפליקט תמידי במסגרת המשפחה המודרנית. כתבתו של ביאור (2015) "אבות נפגעים מהמרוץ בין העבודה לילדים –לפעמים הרבה יותר מהאימהות" עוסקת בקונפליקט בין משפחה לעבודה ובאופן שבו הוא ניתפס ומנוהל על ידי האבות והאימהות.
הכתבה מציגה הבחנה בין שני מצבים, מצב בו ענייני הבית גולשים לתוך זירת העבודה ומצב אחר בו ענייני העבודה גולשים לתוך הזירה הביתית. כאשר תחושת הקונפליקט בקרב ההורים ובפרט אצל האבות היא חזקה יותר כאשר ענייני העבודה פולשים לזירה הביתית. ההסבר שמוצע במחקר שבכתבה הוא שזירת העבודה נתפסת כפחות גמישה ונוקשה יותר ביחס לזירה הביתית, כמו כן בקרב הנשים מתקיימת גמישות רבה יותר. בעבודה זו אבקש לטעון כי עצם ההבחנה הזו המעמידה את זירת העבודה כבעלת עדיפות גבוהה יותר וממשיכה לחזק את התפיסה המסורתית של חלוקת עבודה מגדרית ומכאן מתעורר צורך בשינוי מהותי במבנה שוק העבודה. מאמרה של שטייר (2010) עוסק בדיוק בצורך זה ומראה כי המדיניות שננקטת היום אינה מספיקה לצרכי המשפחה החדשה, וכי יש צורך לארגן מחדש את שוק העבודה, תוך אימוץ ההנחה שגברים ונשים הם עובדים ומטפלים כאחד.
בנוסף הכתבה מצינת כי גברים חשים שהם סובלים יותר נפשית מהקונפליקט מהסוג של בית-עבודה ומנמקים זאת בטענה שאימהות עובדות מוכנות יותר להפרעה זו ויודעות איך להתמודד איתה בשל תפקידן המסורתי כמטפלות בילדים בעוד האבות עדיין לא למדו את רזי ההתמודדות.
