הזכות לחינוך ציבורי הוא חלק מאבני היסוד שמדינת הרווחה צריכה לספק לתושביה. התרומה שתהיה להענקת החינוך לפרט תוכל לסייע גם למדינה לעלות ולצמוח בזכות הישגיו החינוכיים של הפרט, כך שלמעשה ישנו צורך הדדי שחינוך ציבורי שוויוני יסופק לכלל האוכלוסייה. יתר-על-כן, החינוך נותן את האפשרות לפרט לשפר את מעמדו החברתי והכלכלי, תנאי בסיס להבטחת הביטחון הסוציאלי של כל אדם. מדינת ישראל, עוד בשנותיה הראשונות, החלה לבסס מערכת חינוך ממלכתית מרכזית, לצד מערכות משניות של החינוך הממלכתי-דתי ומערכת חינוך עצמאית של 'אגודת ישראל'. החל משנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, כחלק מתנופת הפרטת שירותי הרווחה, גם מערכת החינוך הציבורית בישראל החלה להשתנות. כחלק מתהליך זה, תקציב החינוך הממלכתי הלך ונשחק וכתחליף למשאבים התקציביים הללו נכנס מימון ממקורות חיצוניים – בעיקר תשלומי הורים ותרומות. גם תפקידו של מנהל המוסד החינוכי עבר שינוי עם האצלת סמכויות נרחבות יותר ומתן אפשרויות מגוונות כמו ניהול מקיף יותר של כוח האדם במוסד החינוכי. תהליכי ההפרטה אינם פסחו גם על ההשכלה הגבוהה בישראל עם פתיחת מוסדות לימוד פרטיים רבים המתנהלים לפי מודל עסקי שמאפיין שוק חופשי שבו המוסד החינוכי הוא עסק הנלחם על הצרכן, הלא הוא הסטודנט.
פנים רבות לתהליכי ההפרטה המתנהלים במדינת ישראל בעשורים האחרונים. לצד זאת, קמו מתנגדים ותומכים לתהליכים הללו. התומכים טוענים כי ההפרטה תעניק להורים ולתלמידים חופש בחירה נרחב יותר על-ידי צמצום כוחו של משרד החינוך. עוד טוענים התומכים כי ההפרטה תעודד הישגיות גבוהה יותר ורצון להצלחה, צדדים המאפיינים שוק חופשי.
מבוא
תפקידה של מדינת הרווחה בהקשר של חינוך
הפרטת מערכת החינוך הציבורי בישראל
טיעונים ועמדות כלפי הפרטת החינוך הציבורי בישראל
סיכום
ביבליוגרפיה
