בעבודה זו אתייחס ואנתח את האמביוולנטיות העומדת בבסיסה של הזהות של אזרחי מדינת ישראל הערבים בתחום הפוליטי בהתבסס על מאמרים בנושא ועל חומר ההרצאות בכיתה. ככלל, האמביוולנטיות בזהות נובעת מהיותם של ערביי ישראל אזרחים ישראלים מצד אחד, המשתייכים ללאום הפלסטיני, מצד שני. זאת, לצד היותם מיעוט קטן שאינו נהנה משוויון זכויות – מצב עומד בסתירה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית (אבו-עסבה, 2007).
המיעוט הפלסטיני במדינת ישראל הוא השארית החלשה ביותר של עם, אשר הפסיד במלחמה והתפזר (רינאווי, 1996). אולם מאז קום המדינה, הוא עבר שינויים מבחינת הזהות שלו, שיש בה מספר מימדים אמביוולנטיים. לערביי ישראל ישנם חמישה מעגלי זהות, בהם הם נעים ברמות שונות (הרצאה). המעגל הרחב הוא הזהות הערבית, הנגזרת מהיות חלק מהעולם הערבי, חלק מהאומה הערבית, השפה, התרבות והמסורת. כך, למרות שהם רחוקים פיזית וגאוגרפית מהעולם הערבי, הם צורכים את התרבות הערבית בעיקר, אך לא רק, דרך אמצעי התקשורת הכתובה והמשודרת.
מעגל נוסף הוא הזהות הפלסטינית שגם היא משמעותית בקרב ערביי ישראל והיא זו, המבדילה אותם מבחינה אתנית משאר הערבים. שני מעגלי הזהות הנוספים הם הדת המוסלמית, שרובה של האוכלוסייה הערבית בישראל משתייכת אליו. זהות זו משתקפת בתרבות דתית ובמנהגים. המעגל הרביעי הוא הזהות הישראלית, דהיינו השייכות של ערביי ישראל לחברה הישראלית ולישראליות. המעגל החמישי והאחרון הוא הזהות הגלובאלית.
מספר חוקרים טוענים כי מסוף שנות השבעים ואילך, עברו ערביי ישראל שלושה תהליכים, אשר השפיעו על זהותם: פוליטיזציה, ישראליזציה ופלסטיניזציה (סמוחה, 1998; אלחאג׳, 1996).