עבודה זו בוחנת את תופעת הצטרפות הנשים לקבוצות אוהדים פעילות. כניסתן של נשים לפעילות חברתית שכזו קשורה לאופן בו מגדר נתפס בספורט כשדה חברתי. כלומר על אף שמדובר בנוכחות של נשים כאוהדות ולא ספורטאיות פעילות, עדיין עצם נוכחותן מאתגרת תפיסות ישנות הקיימות ספורט לגבי מגדר ומקומם של נשים. הנחת היסוד בדיון בנוגע למקום של מגדר בספורט היא שמגדר הוא בעיקר הגדרה תרבותית (בן פורת, 2010). כאשר נעשית הבחנה מגדרית, בכלל ובספורט בפרט, ישנם שני מרכיבים: ביולוגי ותרבותי. המרכיב פיזי ביולוגי קיים אך הוא לא העיקר אלא ההבדלים הביולוגים משמשים לביסוס היררכיה ועליונות גברית על פי נשית וזאת כחלק מיחסי ומאבקי שליטה כלליים בחברה. בהקשר זה המאבק המגדרי, בספורט והכלל, לא יכול להיות מנותק ממאבקים אחרים: אתני, ומעמדי למשל. במציאות בה ישנה חפיפה גדולה בין אוכלוסיות מודרות כנשים, אוכלוסיות לא לבנות ועניים, לא ניתן להפריד בין מאבקים אלו.
בראייה שכזו ספורט הוא שדה חברתי מרכזי בו נעשה שימוש על מנת לבסס ולשמר 'גבריות הומוגנית' (בן פורת, 2010: עמ' 200) שהיא גם לבנה ושל המעמד הבינוני גבוה. ביסוס הגמוניה זו בא לידי ביטוי למשל ביצירת קישור חזק בין ספורט, מלחמה וגבריות. במסגרת ההגמוניה הגברית למשל ספורט נשים כמעט שלא התקיים או קיבל לגיטימציה, גם לא במסגרת נשית בלבד, של נשים מתחרות בנשים. נשים הוגבלו, אם בכלל הורשו להשתתף, לענפי ספורט לא מקצועיים, למשל כרכיבת אופניים. מלחמת העולם השנייה סימנה את תחילתו של שינוי.
