האם קיימת עקביות בין תפיסת הזהות של האדם, לבין גובה התרומה

תרומות הן חלק משמעותי מהחיים של האדם המודרני. בארצות הברית בלבד, בשנת 2006 האמריקאים תרמו 220 ביליון דולר למעל מיליון ארגונים שונים (Winterich, Mittal, & Ross Jr, 2009). כמו כן, מחקרים מוצאים כי אנשים נוטים לתרום לקבוצה שלהם, יחסית לקבוצות חוץ. כך למשל, האמריקאים תרמו 1.54 ביליון דולר לארגון שמטרתו לעזור לתושבי הודו בעקבות אסון צונמי, לעומת 4.25 ביליון דולר לנפגעי הוריקן קתרינה אשר התרחש בארצות הברית  וזאת למרות שמספר ההרוגים בצונמי ההודי היו פי 160 מאשר הרוגים בהוריקן קתרינה (Winterich et al., 2009).

כפי שהוזכר בהקדמה, בני אדם תורמים בין היתר באופן אשר מאשש את הזהות העצמית שלהם. כלומר, מאפיינים שונים של הזהות במובן של "מי אני", "במה אני מאמין", "במה אני תומך או מתנגד" קשורים לאופן בו אנשים בוחרים לתרום (Unsworth, 2009). באופן כללי, אנשים נוטים להצדיק או לחזק את הדימוי העצמי של נדיבות, באמצעות תרומות, ובאופן דומה, תרומות עשויות לחזק דימוי עצמי של מוסריות, טוב לב וכדומה (Unsworth, 2009). החוקרים מניחים כי בני אדם נוטים להתנהג באופן אקספרסיבי – כלומר, להתנהג באופן אשר משקף את העמדות שלהם. הם יוצאים מנקודת הנחה כי התנהגות אקספרסיבית, כגון תרומה, היא רציונאלית ומשרתת את האינטרס האישי של האדם (Unsworth, 2009). במובן הזה, החוקרים מציעים כי הערך של התנהגות מסוימת, מקבעת באמצעות הערך כלכלי שלה + הערך הנובע מהאופן בו היא משקפת את הזהות האישית של האדם. 

הקדמה

מבוא

סקירת ספרות

פרק א: מעשי צדקה בישראל ובעולם

פרק ב: מעשי צדקה- מה מניע אנשים לתת

פרק ג: שאלון ותוצאותיו

מסקנות

סיכום

מקורות

נספחים