כבר פילוסופים גדולים ביוון העתיקה, כמו סוקרטס אריסטו ואפלטון, טענו בחשיבות הפיזיקלית של פעילות גופנית בתור אמצעי לשמירה על בריאות הנפש. הם ראו קשר ישיר בין היכולת לבצע פעילות גופנית ובין היכולת של האדם לשמור על היכולת השכלית שלו. מחקרים מצביעים על קיומו של קשר מתון בין פעילות גופנית לבין התפתחות קוגניטיבית והישגים לימודיים, וגם מחקרים מישראל מצביעים על שיפור בהישגים הלימודיים וברכיבים המסייעים ללמידה בקרב ילדים בבתי הספר. לעומת זאת, קיימים גם מחקרים שבהם לא נמצא קשר בין פעילות גופנית שאינה הישגית לבין הישגים. לעומת זאת, מחקרים שעוסקים בפעילות גופנית הישגים מצביעים על קיומו של קשר חיובי בין ספורט לבין הישגים לימודיים בחלק מהמקרים, בתנאי שהתלמידים מצליחים להתמודד גם עם העומס והלחץ אשר כרוכים בשילוב בין לימודים לספורט.
ספורט ומשחק מהווים חלק מרכזי וחשוב בחיי היומיום של ילדים ומתבגרים, ויש להם השפעות על תחומי חיים מרובים ובהם הישגים אקדמיים. ספורט ומשחק מספקים לתלמיד אנרגיה, וכן מספקים לתלמידים תחושת אחדות, שיתוף פעולה ומשמעת, אשר אלו מעודדים תפקוד אקדמי. בהתאם לכך, היעדר ספורט ומשחק עשוי להוביל לתפקוד ירוד בלימודים. לכן חשוב לחקור האם ובאיזה אופן עיסוק בספורט תורם להישגים בלימודים בבית ספר.
עבודה זו תבקש לבחון את הסוגייה של הקשר שבין העיסוק בספורט ובין ההישגים הלימודים של בני נוער וילדים. היא תעמוד על הקשר שבין המשתנים השונים ותראה האם ביכולת של העיסוק בספורט לשפר את ההישגים של התלמידים אשר לומדים במסגרת בית הספר.
מבוא
פרק א': דפוסים של השתתפות ילדים ונוער בספורט
פרק ב': חשיבות הספורט להתפתחות ילדים ונוער – היבטים פיזיים, חברתיים וקוגניטיביים
פרק ג': השתתפות בספורט והתפתחות קוגניטיבית של ילדים ונוער
פרק ד': השתתפות בספורט והישגים לימודיים בבית הספר
דיון ומסקנות
סיכום
ביבליוגרפיה
