שאלה 1: א.
1. הפרטה של שירות חברתי= במודל הקלאסי[1] של מדינת רווחה שפועלת על פי העקרונות הסוציאליסטים, נהוגה מעורבות מלאה של המדינה בכל תחומי הרווחה של אזרחיה. המדינה מהווה גוף שמספק את שירותי הרווחה, מממן אותם ומחליט על ציבור הזכאים ועל תנאי זכאותם. עם זאת, מדינות רווחה רבות "מפריטות" חלקים מתחומי אחריותן לידיים פרטיות. מהרגע בו מחליטה המדינה "לוותר" על אחיזתה בשירות ציבורי מסוים, היא הופכת מספק של אותו שירות לקונה של השירות מידיים פרטיות. החל משלב זה השירות מסופק על ידי גוףמספר גופים פרטיים, תוך פיקוח ממשלתי כזה או אחר (בהתאמה לדרגת ההפרטה כפי שאסביר בהמשך). הפרטה יוצרת הרכב מגוון של ארגונים שאינם ממשלתיים אשר לוקחים לידיהם את השירותים השונים. הארגונים הללו מתחלקים לארגונים עסקיים למטרות רווח ולארגונים שאינם למטרות רווח כעמותות וכיו"ב.
שאלה 2
"חוק ההסדרים[1]" שנוצר בשנת 1985 כ"תוכנית חירום" להצלת המשק הישראלי, הפך לכלי שלטוני דרכו ניתן לעקוף את הערוצים הבירוקרטיים והפרלמנטריים. החוק המדובר הנו בעייתי למדי משום שביכולתו לדחות, לבטל ולתקן חוקים קיימים. חוק ההסדרים מאפשר "דילוג" מעל ערוצי החקיקה המקובלים או כפי שמשתקף בדבריו של יצחק זמיר: "זה הפך למכשיר לשיבוש, סירוס ועיוות ההליך הדמוקרטי" (גורלי, "הארץ", 2003 )[2]. החוק, שנידון בצמוד לתקציב המדיני, נהנה ממעמד גבוה למדי אשר מאלץ את המחוקקים להגיע להחלטה מהירה בעניינו תוך זמן קצוב, מה שמאפשר חקיקה מהירה ופזיזה. בשל העובדה כי החוק המסורבל מכיל סעיפים ותתי סעיפים רבים[3], אין זה מפתיע כי "הוחבאו" בו גם סעיפים הנוגעים להפרטה במדינת ישראל.
שאלה 3
זכות יסוד הנה זכות אשר הוכרה כזכות אדם אוניברסלית וזכתה להכרה משפטית בינלאומית. זכויות יסוד מתחלקות לשלושה סוגי רמות הכרה אשר לכל אחת מהן מעמד משפטי משלה והשלכות יישומיות שונות[1].
זכות יסוד הלכתית= זכות שנוצרה כתוצאה מפסיקה של הרשות השופטת (בתי המשפט). זכות יסוד הלכתית היא בעלת הדרגה הפחותה ביותר ואינה מספיקה על מנת לבטל חוק כנסת אשר נוגד אותה ומעמדה כשל חוק שאמנם קיים במסגרת המשפטית אולם ניתן לתקנו, לבטלו, לדחותו ולבצע עליו מניפולציות שונות.
