עבודה זו תעסוק בקשר בין שפה לזהות, כפי שהוא מתבטא ביצירותיהם של שני סופרים ערבים- ישראלים בולטים: אנטון שמאס וסייד קשוע ובעיקר בטענה כי כתיבה בשפה שאיננה שפת האם "מציבה את הסופר בפני שאלה של פיצול זהות לשונית" (בוכוייץ, 2010), דבר "העלול לגרום למשבר זהות חריף" (כיאל, 2006; שניר, 1992).
טענה זו תיבחן דרך בחינת אלמנט הזהות ביצירה "ערבסקות" של אנטון שמאס ו"גוף שני יחיד" של סייד קשוע.
אנטון שמאס וסייד קשוע הינם סופרים ערבים ישראלים. שניהם שייכים למיעוט ערבי בתוך מדינת ישראל. שניהם בחרו ללמוד עברית ולהצטיין בה, תוך ניסיון להשתלב בחברה הישראלית על ידי שליטה בשפת הרוב ושניהם בחרו לכתוב יצירות ספרותיות בשפה העברית שאיננה שפת האם שלהם. בחרתי בשני סופרים אלו מאחר ושמאס הוא הסופר הערבי ישראלי הראשון שזכה לפרסום והכרה בעקבות יצירה עברית ואילו קשוע הוא הצעיר והאחרון ברשימת הסופרים הערבים ישראלים שזכו להתפרסם בעקבות יצירה שנכתבה בעברית.
שמאס עסק בתרגום ועריכת כתבים בערבית ובעברית. הוא התפרסם בעקבות תרגום יצירותיו של אמיל חביבי מערבית לעברית אולם, יצירת ביכוריו "ערבסקות", אשר פורסמה בשנת 1986, נכתבה בעברית במקור ולא תורגמה לערבית, והיא זו שזיכתה אותו בתואר סופר. בחרתי ב – "ערבסקות" משום שהיא יצירתו הראשונה של שמאס. היא מהווה בעיניי רבים את יצירתו המשובחת ביותר.
"גוף שני יחיד" ראה אור בשנת 2010. הוא איננו ספרו הראשון של קשוע אלא השלישי, אולם היה לי חשוב לבחור באחת היצירות האחרונות שלו, כדי לנסות לבחון את אלמנט הזהות על ציר כרונולוגי רחב ככל האפשר.
1. מבוא
2. סקירת ספרות
2.1 מיעוט וזהות
2.1.1 התרבות הישראלית ויחסה לערביי ישראל
2.1.2 זהותם של ערביי ישראל
2.1.3 אסטרטגיות היטמעות של מיעוט בתרבות הכלל
2.2 שפה וזהות
2.2.1 דו-לשוניות וזהות כפולה בקרב ערביי ישראל
2.3 ספרות וזהות
2.4 כתיבה בשפת האחר מול זהות ונאמנות
3. מתודולוגיה
3.1 המדגם ואוכלוסיית המחקר
3.2 כלי המחקר
3.3 מערך המחקר
3.4 חשיבות המחקר ותרומתו
4. רשימת מקורות
