חלק א'
על פי ועדת שמיד (2006), ילדים ובני נוער בסיכון מוגדרים כך: "ילדים ובני נוער שחיים במצבי המסכנים אותם במשפחתם ובסביבתם וכתוצאה ממצבים אלו נפגעה יכולתם לממש את זכויותיהם על פי האמנה לזכויות הילד בתחומים האלה: קיום פיזי, בריאות והתפתחות; השתייכות למשפחה; למידה ורכישת מיומנויות; רווחה ובריאות רגשית; השתייכות והשתתפות חברתית; הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות מסכנות שלהם עצמם"
סימני פגיעה:
הזנחה:
פיזית: הילדה מגיעה לביה"ס עם חולצה מלוכלכת, כלומר היא מוזנחת מבחינה פיזית
רגשית: לפי הילדה, להורים לא אכפת שיש לה חבורות ממכות, למרות שהם יודעים שהיא קיבלה מכה, מה שמעיד על הזנחה רגשית
התעללות נפשית: הילדה חווה אלימות לא מילולית – הילדה מדווחת שהאבא קרא לה "פישרית קטנה", מה שמהווה עקיצה מילולית שמסמנת על לעג כלפי הילדה.
התעללות פיזית: ניכר כי הילדה חווה אלימות גופנית אם כי לא ברור ממי. יש סימנים לחבורה ממכות על הזרוע שמוסתרים על ידי חולצה ארוכה, וגם הילדה מסתירה אותם מבחינה מילולית, שכן כששואלים את הילדה למה יש לה חבורה, היא ככל הנראה משקרת ואומרת ש"נפלה מהאופניים".
איתותי מצוקה:
החרפה במצב הרגשי – ביצעה כניסה נסערת לכיתה
ניתוק – הילדה בוהה בחלל בכיתה
אדישות - היא לא קמה כשהמורה נכנסה לכיתה בניגוד לשאר הילדים
ירידה בתפקוד – לא מסוגלת לטענתה להעתיק מהלוח
תגובה תוקפנית – הייתה תוקפנית כלפי המורה שהתעניינה מדוע היא לא מעתיקה מהלוח
ירידה במשמעת – יצאה במפתיע מהכיתה בריצה בלי רשות
הסתגרות – הפגנת סגירות ומופנמות בתקשורת עם המורה, תוך מיעוט בקשר בעין עם המורה
