הסרט "מועדון קרב" בבימויו של דיויד פינצ'ר רווי במשפטים, רעיונות וקלישאות נאו מרכסיסטיים, שבליבם הביקורת נגד תרבות הצריכה ונגד תופעות הלוואי שלה – שגרת עבודה ופנאי חד-גוניים וחסרי עניין, ניוון נפשי וגופני, ניכור חברתי ועוד כהנה וכהנה רעות חולות שמובילות כולן לחיים חסרי משמעות ואותנטיות. הסרט מציף את כל אלו דרך העיקרון המארגן של זהות גברית בעידן שבו הרעות החולות שנמנו לעיל אינן פוסחות עליה. הדרך שבה מתמודדים גיבורי הסרט עם המצוקה הנפשית שאליה משליכה אותם מציאות עגומה זו, עם זאת, מאיר גם היבטים וכמיהות פאשיסטיים מובהקים כגון אלימות, גבריות במובנה ה"טבעי" והחייתי, צייתנות והקרבה עצמית מוחלטת ויומיומית לטובת חזונו של מנהיג כריזמטי.
התרת הבעיה שבה עוסק הסרט נעה למעשה על שני הצירים הללו, מתוך כוונה לגעת באותנטיות שאותה גזלה המערכת הקפיטליסטית. עבודה זו תדון בדואליות הזאת ובאופן שבו יוצרי הסרט עושים שימוש בקודים תרבותיים ממקורות שונים ומנוגדים אלו. הניתוח יתבסס על התיאוריות הסמיוטיות של בארת ושל גירץ, שבאמצעותן ינותחו אמצעי המשמוע של הייצוגים החזותיים והלשוניים בטקסט הקולנועי. בהמשך, תיעשה המשגה חפוזה של הפאשיזם ושל ייצוגיו הקולנועיים, ובעקבותיו ניתוח של הסרט 'מועדון קרב' כזירת משמוע של מושגים ותמות מיתיים.
1.מבוא
2.מיתוס, תרבות ומשמעות
3.פאשיזם וקולנוע
4.אסתטיזציה של הזנוח והכעור – בין רומנטיציזם למהפכנות
5.היחיד בעולם הפוסט מודרני ב'מועדון קרב'
6.סיכום
7.ביבליוגראפיה
