בשנים האחרונות שימוש בסמארטפון הפך להיות סוג של ״דרך חיים״. אנו עדים לתופעה זו החל מתחילת המאה ה20 אך היא הלכה וגברה בעשור האחרון.
שימוש בו בין כל שכבות גיל – מהקטן לגדול רק עולהPlanitz, Sanderson, Kipps) & Driver, 2013). אנשי גם הבריאות חוקרים את השפעותיו עלינו. כמו כן, מאז ועד עכשיו סוציאולוגים מכל העולם חוקרים את תופעת השימוש במכשיר הסלולרי. ברור כבר לכל שההשפעה שלו עלינו היא גדולה ונוגעת בכל תחומי החיים (Thompson & Thompson, 2017). המכשיר הזה שינה התנהגות אנושית באופן כללי, שינה את אופן ההתקשרויות שלנו עם הסביבה ועם סובבינו וכו׳. מכשיר סלולרי הפך להיות ״חלק״ מאתנו, יש צעירים שטוענים שלא יכולים להיות חצי שעה בלעדיו ואין מה לדבר על לצאת בלעדיו מהבית. אנו צריכים אותו לא רק לתקשורת אלא גם להתעדכן במה שקורה בעולם, לשמוע מוסיקה, לצלם תמונות ועוד. כמו כן ישנם שימושים על פי האפליקציות שכל אחד מוריד על פי ראות עיניו.
יש הטוענים ששימוש בטלפון הפך להיות חלק מדברים ממכרים לכל דבר. לתופעה זו קוראים "נומופוביה" (שם). סמארטפון הפך להיות מכשיר שאי אפשר בלעדיו, הוא מעין מחשב קטן שאנו נושאים בכיסנו לכל מקום ותחושה שהוא חייב להיות אתנו היא משמעותית מאוד. מודבר בהתמכרות לכל דבר כמו כל התמכרות.
