בכתבה בליץ: טריפ הסמים של היטלר וגרמניה - הינשוף דנים בסוגיה האם יש קשר בין הירואין וקוקאין ולקיחת ההחלטות של היטלר והאם יש קשר בין סמים אלה להשמדת העם היהודי. לפי הכתבה החל משנת 1941 היטלר התחיל לקבל דמוי הרואין בתוספת מיני זריקות אחרות. בכדי לרכך את הסימפטומים החולניים שלו ובכדי שיראה בריא ומושלם לאורך זמן. לטענת המאמר האויקודל (דמוי הרואין) הוא החשוב ביותר בקוקטייל התרופות, שכן יכול לסייע להסביר את הלך הרוח של היטלר במהלך המלחמה: האופוריה המוחלטת, הניתוק מהמציאות ואופטימיות מוגזמת וקיצונית. ביולי 1944 עבר היטלר ניסיון התנקשות, שלאחריה סבל מצלצולים באוזניים ומיני תחלואים ומיחושים ובעקבות כך הוגבר מינון הסם. בנוסף נכנס לפעולה רופא נוסף שהחדיר לגופו של היטלר גם קוקאין. המאמר טוען שהשילוב בין אופיאטים מרגיעים, שמשרים אופוריה לסמי מרץ כמו קוקאין יצרו בסופה ביוכימית במוח של היטלר, וזו מספקת הסבר לטירוף הגובר שלו בשלהי 1944 ואת התנועה המתמדת שלו בין פרצי אופטימיות, התפרצויות זעם ודיכאון. השימוש בסמים יכול להסביר גם את "ידיו הרועדות של היטלר בבונקר ב-1945 לא נגרמו בגלל הפרקינסון...הרעידות היו תסמינים של קריז".
אנשים שצורכים סמים מפתחים תלות פיזית ו/או נפשית בסם. כאשר מדובר בתלות פיזית, מדובר על כך שמופיעים סבילות ותסמיני גמילה. סבילות היא ירידה ברגישות לסם בעקבות שימוש ממושך בו, כך שהמשתמש חייב לצרוך כמויות הולכות וגדלות של הסם בכדי לשמר את השפעתו אדם שצורך סם באופן קבוע ומפתח סבילות כלפיו יסבול מתסמיני גמילה כשיפסיק ליטול את הסם או כאשר לא יקבל מינון גבוהה מספיק ממנו. תסמיני הגמילה הם היפוך של השפעתו של הסם עצמו. אם הרואין יוצר אופוריה, רוגע, ועצירות, תסמיני הגמילה יהיו דכדוך, אי-שקט, התכווצויות מעיים ושלשול. הסבילות היא תוצר של מנגנון גופני של פיצוי על המצב הלא-רגיל של הימצאות סם בגוף בדרך קבע.
