העבודה כוללת - סקירת ספרות, תוצאות ודיון בלבד.
קוגניציה בזיקנה
תפקודו הקוגניטיבי של האדם הוא אחד התפקודים שעלולים להיפגע עם הגעה לגיל הזיקנה, בדרך כלל בצורה של תהליך הידרדרות הדרגתי. למרות אמירה כללית זו, יש לסייג כי קיימים מופעים רבים ומגוונים של יכולות קוגניטיביות בזיקנה, ולכן חוקרים טוענים כי הדבר נע על פני ספקטרום שבקצהו האחד הזדקנות בריאה מבחינה קוגניטיבית – ללא ירידה משמעותית, ובקצהו השני קטגוריית מחלת הדמנציה, הכוללת בין היתר את מחלת האלצהיימר. בין שני הקצוות הללו נעים מופעים שונים של ירידות קוגניטיביות ברמות כאלו ואחרות, חלקן מהוות התחלה של מחלת דמנציה, בעוד אחרות אינן פרוגרסיביות עד כדי רמה של דמנציה (Petersen, 2004). מצבי האמצע, בהם קיימת ירידה קוגניטיבית אך שאינה עונה לקריטריון של מחלת דמנציה, מכונים במונח MCI – mild cognitive impairment (Albert, et al., 2011), וישנה חשיבות לאבחנה גם של מצב זה, שכן טיפולים שונים עשויים להאט מצבים פרוגרסיביים (Grundman, et al., 2004).
בכדי לקבוע כי לאדם יש ירידה קוגניטיבית, ראשית כל צריכה להיות תלונה על הדבר מהאדם עצמו, ממישהו שקרוב אליו, או שבעל מקצוע רלוונטי לנושא צפה באדם והוא סבור כי קיימת אצלו ירידה שכזו. יש לקחת בחשבון כי עם הגיל ישנה ירידה נורמלית ביכולות קוגניטיביות, וכן צריך להתחשב במידת ההשכלה הכללית של האדם, שכן יתכן ומופע קוגניטיבי שנראה בלתי נורמלי, נובע מהשכלתו ועיסוקו של האדם במשך חייו, ולא כתוצאה מירידה כזו או אחרת (Albert, et al., 2011).
