זכויות אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) מתרחבות בעולם גלובלי, בו מתקיים שיח מפותח על זכויות האדם. זכויות האדם, לשוויון הזדמנויות ולאיכות חיים, התרחבו בעשורים האחרונים כדי להתמודד עם תופעת ההשמנה, כסכנה המשמעותית ביותר המאיימת על אוכלוסיית העולם (על פי ארגון הבריאו העולמי, WHO). המנהל הציבורי - שמושפע הן מלחצים בינלאומיים ('אמנת אוטווה') לקידום בריאות הציבור, הן מלחצים מהשטח - נדרש להציע תכניות (ולפקח עליהן), שיובילו להרזיה ושיפור הבריאות, על ידי פעילות חינוכית לתזונה נכונה ועל ידי פעילות גופנית.
הבעיה: אין חשיבה אסטרטגית ואין ניהול אסטרטגי יעיל בבנייה ויישום תכניות המותאמות לקבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים, אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) והפעלת תכנית ממלכתית המתאימה לכלל האוכלוסייה, גם על אוכלוסייה זאת נכשלת מכמה הסיבות: 1) התכנית לא מתחשבת במאפיינים הייחודיים של קבוצה זאת והקושי הקוגניטיבי שלהם בהבנת המידע ותרגומו לשינוי התנהגותי 2) התכנית לא מתחשבת בהיעדר אוטונומיה של אנשים עם מש"ה לקבל החלטות עצמאיות ולא מתחשבת בכך שחלקם שוהים במסגרות שאינן מאפשרות בחירה אישית 3) תכניות ההתערבות מוצעות כהמלצות, אך לא מלוות בתקצוב, או בפיקוח יעיל על יישומן (לצר ואח', 2009. מטסרו, 2009)
מטרת המחקר היא לבדוק האם קיים קשר בין תכניות התערבות של משרדי הממשלה (עבודה והרווחה והריאות) להתמודדות עם השמנה, לבין שינוי התנהגות וקידום הבריאות בקרב אנשים עם מש"ה.
תקציר
מבוא
סקירת הספרות
שיטות בניהול מערכות ציבוריות וקידום בריאות: ניהול אסטרטגי, מודל סוציו-אקולוגי לקידום הבריאות והתיאוריה של התנהגות מתוכננת
אנשים עם מוגבלות שכלית (מש"ה): חוסר שוויון בריאותי וחברתי
האופן בו מערכת הבריאות מיישמת תכנית לקידום הבריאות
קידום בריאות בקרב אנשים עם מש"ה (תזונה ופעילות גופנית)
המלצות
מתודולוגיה
תמות המחקר
ממצאי המחקר
דיון בממצאים וסיכום
מגבלות המחקר
