מחלת הסרטן הינה מחלה קשה, המציבה קשיי התמודדות הן למטופלים (Park, 2016) והן לצוות המטפל ואחיות (Faithfull, Samuel, Lemanska, Warnock & Greenfield, 2016) . כתוצאה מהתקדמות המדע והטכנולוגיה המאפשרים טיפולים מצילי חיים עבור חולי סרטן, אותם חולים מסוגלים לחיות תקופה ממושכת הרבה יותר מזו אשר הייתה עד לפני כמה שנים. המשמעות לכך היא שהן עבור החולים והן עבור המטפלים בכלל והאחים והאחיות בפרט, שגם אלו וגם אלו נדרשים להתמודד עם מצבים חדשים יחסית, שבהם נדרש טיפול שגרתי, תקופתי או מונע, במטרה לעקוב ולשמר את מצבם הטוב יחסית של אותם חולים, הן על ידי הם עצמם, והן על ידי האנשים המוסמכים לכך (Faithfull et al., 2016). מסקירת הספרות עולים הקשיים הן של המטופלים והן של הצוות הסיעודי המטפל בהתמודדות עם המצב המורכב של מחלת הסרטן (Park, 2016, Faithfull et al., 2016;).
מחלת הסרטן הינה מחלה קשה, המצריכה התמודדות מורכבת מצד המטופלים. לא אחת נמצא, כי יכולתם של מטופלים להתנהל במסגרת המחלה עם טיפולים המתרחשים כאשר אין בנמצא גורם רפואי בנמצא, יכול לשנות בצורה מהותית את תוצאות הטיפול ולמנוע סיבוכים מיותרים אשר מסוגלים לבסוף לסכן את החולה (Park. 2016). למעשה, אותו מחקר הראה כי כאשר מכינים את החולה, ומקנים לו את הידע הרצוי, הדבר מוביל לתוצאות מידיות שמפחיתות את הסיכוי לסיבוכים ומפחיתות את רמת הסיכונים למטופל במסגרת הטיפול.
