המונח "טלה – רפואה" (Telemedicine) מתייחס למפגש בין מטפל ומטופל תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים ותקשורת מקוונת. שירותי הטלה – רפואה נוגעים למתן שירותים רפואיים "מרחוק", ללא מגע פיזי ישיר בין המטפל למטופל. מספר מחקרים קודמים כבר מצאו יתרונות משמעותיים לשירותי הטלה –רפואה, לרבות שיפור איכות השירות הניתן על ידי מוסדות רפואיים למטופלים, הסרת מגבלות הקשורות למרחק גיאוגרפי בין מטפל למטופל, גישה נוחה ומהירה יותר למידע רפואי של מטופלים ואפשרות מהירה ליצירת קשר בין הצדדים. השימוש בטלה – רפואה אף נמצא קשור בהפחתת הוצאות דלק, בזבוז ימי חופשה / מחלה של מטופלים, והפחתת הצורך של מטופלים להמתין הרבה זמן בתור (Aziz & Abochar, 2015).
משרד הבריאות מגדיר את הטלה רפואה באופן הבא:
"שירותי בריאות מרחוק (טלה-בריאות/טלה-רפואה( ": מפגש המתבצע באמצעים Telemedicine/ טכנולוגיים ובאמצעות תקשורת אלקטרונית לצורך מתן שירות בריאות בין מטופל למטפל מזוהים, לא בהכרח בחפיפת מקום וזמן" (חוזר מנהל כללי, 2019).
מרבית המחקרים בתחום טלה-רפואה התמקדו בבחינת חשיבות טכנולוגיה זו עבור מטופלים, רק מיעוטים התרכזו בבחינת יתרונות הטלה-רפואה עבור מטפלים (Kuza, 2018). מטרת המחקר הנוכחי לחקור נושא זה בספרות המחקרית ולבחון את הקשר בין שירותי טלה-רפואה לבין תחושת שביעות רצון ושחיקה בקרב מטפלים. שאלות המחקר הנוכחי הינן – האם קיים קשר בין שימוש בשירותי טלה – רפואה לבין תחושת שביעות רצון בקרב מטפלים?
מבוא
רקע ספרותי
פרק ראשון: טלה רפואה – הגדרה וחשיבות
פרק שני: שביעות רצון עובדים
תחושת שחיקה – הגדרה והשלכות שליליות
שביעות רצון במוסדות בריאות
פרק שלישי: שימוש בטלה רפואה, שביעות רצון ושחיקה בקרב צוותים רפואיים
דיפוזיית החידושים וקצב חדירת הטלה-רפואה למערכת הבריאות בישראל
דיון וסיכום
ביבליוגרפיה
