מערכת הבריאות הציבורית נמצאת בעיצומו של תהליך הפרטה של חלק משירותיו, כחלק ממגמה הולכת וגוברת של הפרטת שירותים ציבוריים והגברת הממד הפרטי-עסקי. עוד מראשיתה, מדינת ישראל העניקה מגוון שירותי רפואה לכלל תושביה, אך בשנת 1994 חלה נקודת המפנה המשמעותית ביותר בתחום הבריאות בישראל – חקיקת חוק הבריאות הממלכתי. חוק זה מבטא בצורה המיטבית ביותר את תהליך ההפרטה שעוברים שירותי הבריאות הציבוריים בישראל. במהותו, חוק זה קובע חובת ביטוח בריאות על כל אזרחי ותושבי המדינה באמצעות חברוּת באחת מארבע קופות החולים, ומעניק להם סל שירותי בריאות מוגדר אשר נקבע על-ידי המחוקק. החוק העניק רוח גבית לכל עניין המימון הפרטי על שירותי הבריאות שהחל עוד בטרם חקיקתו. על-אף סל השירותים הבסיסי אותו מעניקה המדינה באופן שווה לכל אזרח, רבים מן האזרחים בוחרים לרכוש ביטוחים רפואיים משלימים ולעשות שימוש בשירותי רפואה פרטיים, תופעה המרחיבה את הפערים החברתיים בין שכבות האוכלוסייה השונות במדינה ומגבירה את אי-השוויון.
עבודה זאת תעסוק בתהליך ההפרטה במערכת הבריאות הציבורית, ותנסה לענות על השאלה האם תהליך הפרטת שירותי הבריאות הציבורית בישראל משפיע על התחזקות הביטחון הסוציאלי בחברה הישראלית? בכדי לענות על שאלה זאת, ייעשה שימוש בסקירה תיאורטית של מספר מקורות ספרותיים, כמו גם שימוש בנתונים רשמיים של מדינת ישראל. לבסוף, לאחר פרקי הסקירה והעמידה על היתרונות והחסרונות של תהליך ההפרטה במערכת הבריאות, פרק הדיון ינסה לענות על השאלה האם ביטחונם הסוציאלי של האזרחים מושפע מתהליך שכזה.
מבוא
תהליך הפרטת שירותי הרווחה והבריאות בישראל
מהלכי חקיקה בתחום הרפואה הציבורית
דיון ציבורי אודות הפרטת הרפואה הציבורית
משמעות ההפרטה מבחינה יישומית
דיון
ביבליוגרפיה
