המטרות והיעדים
טכנולוגיה רפואית כוללת תרופות, מכשירים רפואיים, ציוד רפואי, פרוצדורות רפואיות, אבחוניות וטיפוליות ומסגרות ארגוניות שבהן ניתן טיפול רפואי. ההערכה של טכנולוגיה רפואית מוגדרת בתור אומדן וניתוח של הטכנולוגיות הרפואיות המשמשות במוסדות הבריאות. במהלך ההערכה, מנסים לחזות את ההשלכות והתוצאות הרפואיות והכלכליות בטווח הארוך והקצר של טכנולוגיות רפואיות חדשות וקיימות, על מנת להבין האם בכלל כדאי להשתמש בטכנולוגיה ואם כן, כיצד להקצות אותה למשתמשים השונים ביעילות מקסימלית ולתכנן קדימויות בהקצאת המשאבים, בהתחשב בכך שמשאבי הרפואה הינם מוגבלים ע"י תקציבים ובכך שלאוכלוסיות שונות יש צרכים שונים. את ההערכה ניתן לעשות במספר רמות אפשריות – רמת המטופל (האם הטכנולוגיה מסייעת לו, מזיקה לו וכו'), רמת המערכת הארגונית (האם יש תחליף, האם הטכנולוגיה יכולה להיות זמינה לכולם?) והרמה הלאומית של מערכות הבריאות (תקצוב, אתיקה וכו'). החל משנות ה-90 למאה הקודמת גבר השימוש בהערכת טכנולוגיה ברפואה בעיקר מהפן של ההשוואה הכלכלית ועלות-תועלת, עקב העלייה במחירי הטכנולוגיות החדשות והודות לפריחת הגישה של רפואה הנתמכת בעובדות (שמר, 2010; שמר ועבדי קורק, 2017; Hanney, Buxton, Green, Coulson & Raftery, 2007).
זאת ועוד, הערכת טכנולוגיה ברפואה נועדה לספק נתונים לתהליך קבלת החלטות במדיניות ובפרקטיקה הרפואית על טכנולוגיה רפואית חדשה או קיימת. הערכת הטכנולוגיה ברפואה מבקשת לעודד התחשבות בידע מחקרי מצד האנשים המעורבים בקבלת החלטות ובתהליכי קביעת מדיניות. ניתן לדמות את הערכת טכנולוגיה ברפואה לסינטזת ידע סיסטמי אשר "מגשרת" את הפער שבין ידע מדעי וקבלת החלטות.
