מחלות לב וכלי דם הן הגורם המוביל למוות ברחבי העולם, ושכיחותן של מחלות אלו עדיין עולה (Mozaffarian et al., 2016). מצבים כגון יתר לחץ דם, דיסליפידמיה וסוכרת נחשבים לגורמי סיכון אשר ניתנים לשינוי (MRF), כאשר טיפול אגריסיבי בגורמים אלו הוכח כמפחית שיעורי תחלואה ותמותה בחולים עם מחלות לב וכלי דם (Wei, Shyu, Cheng, Lo, & Chiu, 2016). לשם כך, מספר הנחיות מבוססות ראיות ממליצות על אסטרטגיות טיפול לבקרת גורמים אלו על מנת לשפר את התוצאות ארוכת הטווח בקרב חולים עם מחלת עורקים ואוטם שריר הלב (Grundy et al., 2004). למרות ההתקדמות הגדולה בכל מה שקשור לתרופות המשמשות לטיפול במחלות לב וכלי דם כגון סטטינים, חוסמי בטא, מעכבי אנזימים וחומרים נוגדי טסיות, שכיחותם של גורמים אלו בקרב החולים אינה מבוקרת דיה, ונשאר פער גבוה ברחבי העולם, בין טיפול מבוסס ראיות לבין פרקטיקה קלינית "בעולם האמיתי" (Saposnik et al., 2009)
בארה"ב, השיעור של אשפוזים חוזרים בבית החולים בתוך 30 יום לאחר השחרור נע סביב ה-20% לאוטם שריר הלב (Joynt & Jha, 2012). אשפוז מחדש הוא ככל הנראה בלתי נמנע, למשל, עקב ההתקדמות הטבעית של המחלה או מצבים רפואיים שאינם קשורים לכך. עם זאת, השונות בשיעורי האשפוז מחדש לפי מיקום בית החולים או אפילו בית החולים עצמו (Hasan et al., 2010), מרמזת על כך שחלק מהאשפוזים מחדש נובעים מסיבות הניתנות לשינוי, כגון טיפול רפואי שאינו מיטבי.
מחקרים מוצאים כי התערבויות שונות משפרות את הסיכויים מבחינת אשפוז מחדש. למשל, במחקרים קודמים, התרעבויות נמצאו כמשפרות מדדים שונים כגון פעילויות יומיומיות, שביעות רצון מהחיים ושביעות רצון מהטיפול (Shepperd, Lannin, Clemson, McCluskey, Cameron, & Barras, 2013).
