שיעור האשפוזים החוזרים המוקדמים, כלומר האשפוזים החוזרים המתרחשים בתוך שלושים ימים מיום השחרור (1,2), מהווה מדד חשוב ומוסכם במערכות הבריאות ויש לו השלכות נרחבות בבחינת איכות החיים של מטופלים, התפקוד היעיל של בתי החולים וגם על בקרת ההוצאות והעלויות באשפוז(3,5).
על אף ניסיוניות להפחית ככל הניתן את שיעור האשפוזים החוזרים, לפעמים התופעה היא בלתי נמנעת ולעיתים מהווה חלק מההתקדמות הטבעית של המחלה, בעיקר בקרב חולים כרוניים וקשישים. למרות זאת, רבים מהם הם ברי מניעה ומהווים אתגר לבתי חולים והצוות הרפואי ובפרט במחלקות הפנימיות.
ארגוני הבריאות והמוסדות הרפואיים עושים מאמצים רבים על מנת להפחית את שיעור האשפוזים החוזרים המוקדמים. מבחינה רפואית הצמצום במספר האשפוזים החוזרים מפחית את הסיכון לסיבוכים כגון: זיהומים נרכשים בבתי החולים, פקקת ורידים, תופעות לוואי של טיפול תרופתי, נפילות ופצעי לחץ .
סקירת הספרות מלמדת על עניין רב בנושא האשפוזים החוזרים. יחד עם זאת, בבדיקה מעמיקה נלמד על שונות נרחבת הקיימת בקרב המחקרים השונים. נראה כי הרוב המוחלט של המחקרים בוצעו באוכלוסיות ספצפיות ובמצבים רפואיים מובחנים (6,7).
גם הניסיון לעמוד על שיעור האשפוזים החוזרים מתוך סה"כ האשפוזים הכללי מלמד על שוני רב בין האוכלוסיות הנבדקות (8), בסקירה של ואן וורבן נלמד ששיעור האשפוזים החוזרים נע בין 5% - 79% (9). ובכל זאת, ניתן להקיש על שיעור האשפוזים החוזרים המוקדמים בקרב האוכלוסייה הכללית מנתונים שנאספו במסגרת תכנון הרפורמה בשיעורי הבריאות בארה"ב, ה- OBAMA CARE.
