אלקסיתימיה מאופיינת בקושי בזיהוי רגשות מתחושות גוף פנימיות. שכיחותה באוכלוסייה הכללית נמוכה יחסית ועומדת על כ-10 אחוזים (Salminen, Saarijärvi, Äärelä, Toikka, & Kauhane, 1999), אולם אלקסיתימיה מקיימת תדירות (ב-50% מהמקרים) תחלואה נלווית לאבחנה על הרצף האוטיסטי (Hill, Berthoz, & Frith, 2004). מחקרים מדווחים על שכיחות גבוהה של אלקסיתימיה בקרב חולים פסיכיאטריים שונים (Brid & Cook, 2013) וחולים נוירולוגיים (Ricciardi, Demartini, Fotopoulou, & Edwards, 2015). אל אף התחלואות הנלוות הללו, ראוי להדגיש שהאלקסיתימיה היא מבנה עצמאי של תחלואה, עם בסיס אטיולוגי ונוירוקוגניטיבי משל עצמו (Fitzgerald & Molyneux, 2004). המנגנונים הנוירוקוגניטיביים, שעומדים בבסיס ההפרעה עדיין אינם ידועים עד הסוף, ומצויים בשלבי מחקר שונים, קיימות עדויות שרומזות שאלקסיתימיה קשורה בליקוי במנגנון החוש התוך תפיסתיים (interoception) החשים את מצבו הפיזיולוגי של הגוף (Herbert, Herbert , & Pollatos, 2011) וזאת בהסתמך על הקונספוזיציה של הרגש (Clark, 2013). יתכן מאוד שאלקסיתימיה קשורה לקשב מוגבר לסיגנלים גופניים, לפחות לפי מחקרי דיווח עצמי (Ernst, et al., 2014), מה שעושה את הדיוק התוך-תפיסתי מופחת בתנאי זה אפילו יותר בולט.
בנוסף יש בנמצא גוף ידע הולך וגדל של מחקרים שמראה שאלקסיתימיה מתקיימת במקביל למצבים חברתיים-רגשיים לא טיפוסיים (socio-emotional atypicalities) (לדוגמה, ליקוי אמפטיה, קושי בזיהוי רגשי) שבעבר היו משויכים להפרעות על הרצף האוטיסטי (Foulkes, Bird, Goekcen , McCrory, & Viding , 2015). כפי שעולה מקו ראיות זה נטען שמקומות בהם צופים בהפרעה על הרצף האוטיסטי במקביל לקושי בזיהוי רגשי נובעים מתחלואה נילווית של אלקסיתימיה (Brewer, Happé, Cook, & Bird, 2015).
